שלום אש, לחוגו של י. ל. פרץ, ועוד לא מלאו לו 17 שנה עבד כבר במערכות העתונים: "הצפירה", "הצפה" ו"דער וועג". במערכות הללו הכירו העורכים (סוקולוב, לודויפול וצבי פרילוצקי) כי הבחור הצעיר והצנוע המלובש עוד כ"חסיד", עתיד להיות סופר בישראל, כי בכל מה שכתב היתה ניכרת הפקחות והשנינות, וסגנונו היה כבר אז מצוין ומצויד בכל אותם המטעמים, שפיליטוניסטן מחונן ומבורך מצטיין בהם.
בשנת 1906 הגיע לארץ ישראל, ותיכף תפס את מקומו בין אנשי מעשה. נכנס לעבוד באפ"ק, ונעשה לידידו של מ. דיזנגוף, והיה מראשוני המשתתפים בבנינה של תל-אביב ע"י השתתפותו ביסוד השכונה "נחלת בנימין". מזמן לזמן היה משתתף בעתונות.
בשנת 1909 נכנס לועד המדיני של היישוב, שנוסד תיכף לאחרי הכרזת הקונסטיטוציה בטורקיה. בועד הזה היו מלבדו: מ. דיזנגוף, אליהו ספיר, שמעון רוקח, אהרן אייזנברג ויוסף לוריה. באותו פרק זמן היה גם משתתף בעתונות העברית בגולה ("הזמן" ו"הצפירה").
אחרי הכבוש הבריטי נכנס לעבוד בעתון האזרחי הגדול, שנוסד ע"י אליעזר בן-יהודה - "דואר היום", ובמשך שש-עשרה שנה, בהפסקות (1920-1936) עבד בעתון זה, והיה גם עורכו הראשי במשך כמה שנים.
במשך שלש שנים ערך והוציא שבועון "הישוב" (1925-1928) בהשתתפות טובי הסופרים, יסד את "הנוטע", שנתן לנו את נתניה ואבן יהודה, ואת הבנק "בני בנימין". השתתף מלבד הנ"ל גם בשבועון המשובח של התאחדות האכרים: "בוסתנאי". בשבועון הנ"ל היה מפרסם מדי שבוע בשבוע שתי סקירות (ארצישראלית ו"בתפוצות הגולה") וגם פיליטון.
עם סגירת "דואר היום" (1936) החל לעבוד ב"הבקר" ושם היה מפרסם את פיליטוניו: "הצד השני של המטבע" מדי שבוע בשבוע.
מאמריו ופיליטוניו עשו רושם גדול, כיון שהשכיל לכתוב על כל ענין ישובי מתוך ידיעה מוסמכת ובמומחיות רבה ומקיפה. דבריו היו תמיד קצרים וברורים. יומניו בעתונים היומיים היו מצומצמים ובהירים.
אחרי שפרצה מלחמת-העולם השניה והעתונות נצטמצמה, - לא נמצא מקום למאמריו ופיליטוניו והיה מפרסם רק לעתים רחוקות פיליטונים קצרים ב"הבקר" וב"ידיעות אחרונות".
מצבו החמרי הורע מאד בשנות המלחמה. בינתים חלה מחלה קשה, והמצב החומרי הקשה השפיע לרעה על התפתחות מחלתו. בי"ז אדר תש"א קבל התקפת לב קשה, שבתוצאתה מת מיתה חטופה בו ביום, ונקבר בבית הקברות הישן בתל-אביב.
צאצאיו: בתו רחל דרורי אשת משה גינצבורג: בניו: אמנון ואבשלום (כלם בפרדס חנה).
ישראל צ'רבינסקי
נולד ביום ה' ניסן תרל"ט (1879) בגראייבה פלך לומז'ה, לאביו הרב ר' יהושע, שהיה דרשן ונדיב. נתחנך בתלמוד-תורה ואח"כ בישיבות בגרותה, לומז'ה ובישיבת "בעלי המוסר" בסלובודקה, התענין גם בספרי השכלה. עלה ארצה בשנת תרס"א והמשיך ללמוד בישיבת מאה שערים בירושלים. משנשא לאשה את בת העסקן יהושע ברזילי (אייזנשטאדט) החל לעסוק במסחר והשתתף בפעולות לפיתוח הישוב. בשנת תרס"ג השפיע על מר אלברט ענתבי, שימכור קרקע מאחוזת חברת "כל ישראל חברים" במחיר הקרן ושיקציב סכום מסוים להלוואות בלי רבית לשם בנין שבונה על השטח ההוא, את שכונת "נחלת צדוק" לזכר הרב צדוק הכהן מפאריס. היה חבר ב"המכבים הקדמונים", "אגודת נטעים", "גבעת שאול" ובחברת "המזמין" מיסודו של מנחם שיינקין. עזר לר' עקיבא אריה וייס ברכישת חברים בין סוחרי ירושלים לחברת "אחוזת בית", שיסדה את תל-אביב, פרסם מאמרים בשאלות ישוביות ב"השקפה" של בן-יהודה, ב"החבצלת" של פרומקין, ב"החרות" של א. אלמליח וש. רפאלי, בלוח ארץ-ישראל של א. מ. לונץ , בקובץ "לפי שעה" של ד. ילין, ב"מחזיקי הדת" של הרב שור ועוד. פרסם חוברת