לזכר "שני חובבים" בהוצאה א. מ. לונץ, חיבר ספר "ישועת ישראל" על כל התנ"ך (לעת עתה בכתב-יד). שימש סופר ארצישראלי של "מורגן ז'ורנאל", "דר אמריקאנר" ועוד עתונים יהודיים באמריקה, כתב מאמרים תורניים ופיליטונים רבניים ב"הפוסק" המופיע בתל-אביב.
במוצאי המלחמה, בשנת תרע"ח, ירד מצרימה בשליחות הרב ב"צ חי עוזיאל ועסקנים אחרים והצליח בתעמולתו ליסד אגודות "המזרחי" בקהיר ובאלכסנדריה. אח"כ פעל למען יסוד השכונות "בית וגן" בירושלים וביפו.
אחרי מלחמת-העולם הראשונה המשיך במסחר סיטוני בירושלים, קיבל נציגות של פירמות גדולות מחו"ל והיה סוכן ראשי להפצת תוצרת הארץ בירושלים והסביבה. נסע חמש פעמים לאמריקה למען גאולת הארץ ובנינה מטעם החברות "קהילית ציון", "בנין הישוב", "מנורה" ועוד. תודות להשפעתו עלו ארצה כמה בעלי הון ובעלי פירמות עם משפחותיהם.
העלה ארצה בכ"א אדר תרצ"ג את עצמות חותנו ר' יהושע ברזלי (אייזנשטט) שנפטר בשווייץ אחרי שיצא לאירופה לתעמולה ציונית מדינית בראשית מלחמת-העולם הראשונה, - והביאן לקבורה בהר הזיתים.
יושב ברמת-גן בביתו אשר ברחוב ז'בוטינסקי. יסד קופת גמילות-חסדים בשם "נחמת ציון" לצרכי שבת בשביל חברי "משמרת שבת", השתדל בעד יסוד המנין לתפלה בשבתות ובימים טובים בביתההבראה "החלמה", ועוד.
בשנים האחרונות פתח בתעמולה להקמת מוסד ובנין מפואר בירושלים בשם "בנין משולש", שישמש מרכז לפעולות למען תורה ועבודה וגמילות-חסדים.
עליו ועל פעולותיו למען הישוב בתקופת ישיבתו בירושלים נכתב בחוברת "שני בתי אבות" של ר' פנחס גראיבסקי ובחוברת "החטיבה" ליובל הששים.
הרב אהרן הכהן אורלנסקי
נולד בביאליסטוק, פולין ה"ליטאית", בשנת תרי"ד (1854) לאביו הרב שבתי; נכד הרב נחמן מאורלי, מחבר הספר "שבת אחים" (חידושי תורה). למד בישיבה בביאליסטוק ובה הוסמך לרבנות.
כשבא ר' אברהם קופלמן בשנת תרמ"ג לביאליסטוק למכור חלקות אדמה בפתח-תקוה ולהביא משם עולים לחדש את הישוב בה, קנה אף הרב אהרן חלקה אחת. חבריו ב"קבוצת הביאליסטוקאים" הסכימו למנותו לרב בפתח-תקוה. באותו זמן היה בביאליסטוק הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, שהמליץ עליו במכתב לרבני ירושלים, וכך הסכימו לבחירתו גם המיסדים הראשונים של פתח-תקוה, שעמדו לחזור אליה ולחדש בה את הישוב יחד עם ה"תגבורת" מביאליסטוק, ובשנת תרמ"ג עלה ארצה עם החבורה כרבה של המושבה העומדת להבנות.
בבואו התישב זמנית בירושלים, ולאחר שנה, בתרמ"ד, כשנגמר הריב בין סיעת "יהודיה" לסיעת פתח-תקוה והוחל בבנין הבתים בפתח-תקוה, בא אל המושבה וכיהן בה כרב במשך 27 שנה עד סוף ימיו.
כאן היה עליו לברר ולפסוק הלכה למעשה גם במצוות התלויות בארץ (ביחוד בשאלת עבודת האדמה בשמיטה, בה השקיע עבודה תורנית רבה בחליפת מכתבים עם גדולי הרבנים בירושלים ובחוץ-לארץ), בשיפוט בעניני קרקעות ובדיני אישות וממונות לפי דיני ישראל, כי בכל הענינים פנו התושבים אל הרב, מבלי לתת לערכאות דריסת-רגל בשיפוט בין יהודים ליהודים, וכן בהנהגה כללית ובהשפעה צבורית.
נטע פרדס וכרם על חלקתו, התיחס בחיבה ובענוה כלפי התושבים וזכה לחיבה ולהוקרה כללית.
הניח אחריו ספר בשם "תקות אהרן", הכולל שאלות ותשובות בדיני-תורה שהובאו לפניו, והספר הוצא על-ידי בנו הרב אברהם-יעקב הי"ד.
נפטר בפתח-תקוה, י"ח חשון תרע"א.
פרחיה אלחדף
נולד ביפו, בחוות הבארון פון אוסטינוב, בשנת תרמ"ה (1885) לאביו האגרונום נסים בכור אלחדף, יליד רודוס, ממשפחה אצילה מיוצאי ספרד, שהיה אז גנן אצל הברון הנ"ל, ואח"כ מפקח על עבודות הנטיעה מטעם הבארון רוטשילד בפתח-תקוה, בראשון לציון וביסוד המעלה, ולאמו חנה. גדל ביסוד המעלה וקיבל חינוך אצל המורה ישראל מנדל אלברט, שהקנה לו ביחוד בקיאות גדולה בתנ"ך. בלימוד עצמי ובקריאה השתלם בספרות יפה ובשירה בעברית ובצרפתית וחי חיים רוחניים שקטים ומסוגרים בסביבה של מאבק ויסורים במלחמת הקיום ובפגעי הטבע. מאביו למד את החקלאות ונפשו התקשרה ביפי הטבע ובהוד הפרא של הנוף ותושביו. הצטיין מבחרותו כפרש, קלעי וצייד, היה בין טובי הרוכבים ב"פנטזיות"