כדי שיוכל להתפרנס ממנו בבואו לארץ-ישראל העדיף את המלאכה.
אחרי שבית אביו החליט לעזוב את רוסיה, יצאו אחיו לארצות הברית' אך הוא ומשפחתו עלו בשנת תרס"ט ארצה. כאן בארץ בחר לו למקצוע את מלאכת הצבעות, שעבד בו במשך כמה שנים.
ביפו ובתל-אביב הקטנטונת היו בימים ההם כמאה וחמשים בעלי מלאכה, אך הם היו מפוזרים ומפורדים, ונמצאו רובם ככולם בשפל המדרגה. עם המשך העליה השניה בשנים תרס"ח-תר"ע החלו עולים לארץ בעלי מלאכה בעלי הכרה לאומית וכולם הסכימו, כי הגיעה השעה לרומם את קרן בעלי המלאכה בא"י. לשם כך נעשה לעסקן פעיל והיה אחד ממיסדי מרכז בעלי מלאכה, והשתתף ברכישת שטח אדמה בגבולות שכונת תל-אביב בשביל שכונה של מרכז בעלי מלאכה (כיום הרחובות: ברנר, שיינקין, מרכז בעלי מלאכה, עבודה, יוסף הנשיא, יוחנן הסנדלר ויצחק נפחא).
כעבור זמן-מה נוסדו לפי יזמתו והצעתו שכונות ב' וג' (כיום הרחובות: רש"י, חשמונאים, בורוכוב, פרץ חיות, לבנון, ביל"ו, לונץ, כרמיה, מרמורק וברדיצ'בסקי) וגם היה יו"ר השכונות הנ"ל.
בשנת תרפ"ב נבחר ליו"ר מרכז בעלי מלאכה והצטרף להנהלת קופת מלוה, אולם קופה זעירה זו לא סיפקה אותו. לכן היה היוזם והמיסד של הבנק למלאכה, וגם היה היו"ר הראשון של המוסד במשך כמה וכמה שנים. מלבד זאת היה מנהל את המחלקה הטכנית של מרכז בעלי מלאכה, שקבלה עבודות בנין בת"א.
בשנת תרפ"ג יסד במה עברית ביחד עם א. נחמני - את הירחון "המלאכה", שהתקיים כשנתים והיה הבטאון הראשון, הראוי לשמו, לבעלי המלאכה בארץ.
שלושים ושש שנה פעל בקרב בעלי המלאכה. הרבה מוסדות שיסד נפלו אך שלש השכונות של מרכז בעלי מלאכה קיימות, כן קיים הבנק למלאכה.
בשנות חייו האחרונות פרש מעסקנות והתמסר כולו למלאכת צעצועים אמנותיים, שהיה מפיץ בארץ ומחוצה לה.
במוצאי חג הפסח תש"ה חלה וביום כ' אייר תש"ה (3.5.1945) נפטר ונקבר בתל-אביב.
עזרא איסטרוק
בן אברהם, נולד בסופיא, 16.12.1870. עודו בגיל רך הובא ע"י אמו האלמנה לירושלים, והתחנך בביה"ס "התורה והמלאכה", שנוסד ע"י חברת כי"ח, באמצעות שליחה ונציגה הנאמן נסים בכר אליעזר בשנת תרמ"ב. אח"כ נשלח ע"י הנהלת המוסד לפריז, אל ביהמ"ד למורים שם. כאחד מבוגרי הסמינר הנ"ל, הורה בבתי ספר של חברת כי"ח בערי המזרח השונות. עשיר בנסיונות פעולה והוראה הגיע ליפו, תחילה כמורה ואחר כך כהן בתור מנהל המוסד. בהסתלקו משרותו הוזמן לנהל את בית החולים רוטשילד בירושלים, ותפקיד זה מלא במסירות הראויה להוקרה ולשבח כל שנות מלחמת העולם הראשונה, תרע"ד-תרע"ט, שאז עבר המוסד לרשותה של ההסתדרות הרפואית מאמריקא. מיד לאחר הכרזת הקונסטיטוציה בתורכיה יסד את לשכת הבונים החפשים הראשונה בירושלים, מתוך תקוה ואמונה שהיא תוכל לסייע ליצירת יחסי אחוה וקרבת לבבות בין היהודים, הערבים והנוצרים, שהתהלך עמהם כאח ורע, למען יכירו זה את זה בחיי חברה. כנושא הרעיון והאחראי ללשכה הנזכרת, בא בקשר עם הוזיר התורכי טלעת פחה. אחר כבוש הארץ התפתחה תנועת הבונים החפשית, ומחמת רבוי החברים היהודים, החלו מפיצים ספרותה גם בשפה העברית.
עם תמיכתו הנדיבה בכמה מוסדות חסד, עמד לימין העסקנים הותיקים, בכללם ר' יחיאל מיכל פינס, ישראל דוב פרומקין, ויצחק אייזיק בן טובים. גם אכרי ראשון לציון נעזרו על ידו באדיבות, בצאת הבולשת התורכית נגדם באשמת רגול. סמוך לזמן מנוסת התורכים מהארץ, הצליח להנצל מידי רודפיו.
בשנת תרע"ט השתתף עם עסקני הצבור הנכבדים הרב נסים אלישר, חיים אהרן ולירו ואחרים, בארגון העדה הספרדית בירושלים, והקדיש הרבה מעתותיו לבסוסה. אז נבחר למועצת עירית ירושלים, אלא שלרגל מחלה אנושה נאלץ להתפטר ממלוי תפקיד זה. היה בין המעטים אשר טפח יחסי שכנים בהצנע, כדרך אנשים ישרים, ודבריו היו מקובלים ונשמעים, נפטר בירושלים, י"ח אדר תש"ג.
פרופ. ישראל אהרני (אהרונוביץ)
נולד בעיירה ווידז (ליטא), בשנת תרמ"ב (1882), לאביו הרב אברהם יוסף אהרונוביץ, שהיה שם ראש הישיבה וחיבר ספר בשם "נדחי ישראל". נתיתם בילדותו מהוריו ונתחנך בבית סבתו הרבנית מלכה, אלמנת הרב דוד גרודנו, שהיה רב