אחר-כך לבית-הספר של חברת "כל ישראל חברים" (אליאנס), ואחר-כך נכנס ללמוד מלאכת חרש-ברזל (נפח) בבית-החרושת ל. שטיין על חשבון "אליאנס".
שנים אחדות עבד במלאכתו. אחר-כך עבד במשך 22 שנה אצל עורך-הדין דוד מויאל כפקיד בעסקי קרקעות ועזר בקנית קרקעות מערבים ובמכירתם ליהודים לצרכי שיכון והרחבת הישוב העברי ביפו. בהשתדלותו נוסדה השכונה "אהל משה", הנקראת כך על שמו, וכן עזר ביסוד השכונות מחנה יוסף, כרם התימנים ושכונת ברנר. בעסקי-קרקעות אלה מילאו יתפקיד חשוב ההון, היזמה והמרץ של יהודים רבים, והם גם זכו ברווחים הגדולים, בעוד שהוא הסתפק במועט וראה שכר לעמלו בהצלחתו להשתתף במצווה, אך גם הוא זכה להקים משפחה בישוב ולבנות לו בית בתל-אביב. בתר"ם נשא לאשה את חנה בת הרב ר' אליהו שמט. כן היה פעיל בחיי הצבור והקדיש את ידיעותיו בלשון הערבים ובמנהגיהם ואת יחסיו הטובים עמהם לעזרת העולים החדשים מאירופה, להקל מעליהם את קשיי ההתאחזות בארץ בשל חוסר ידיעת השפה והקשרים עם תושבי-העיר הוותיקים. כן היה חבר באגודת "המגן" ובאגודת "ואהבת לרעך כמוך" שפעלו בקרב הישוב החדש ביפו.
במלחמת-העולם הראשונה לא יצא עם היוצאים למצרים, אלא נשאר בארץ ונשא בכל יסורי הישוב: רעב, מחלות וגירושים; החזיק מעמד ביפו, ואחר כך גם בכפר-סבא, עד הרגע האחרון, לבל יתרחק מעירו ויוכל לחזור אליה עם משפחתו הגדולה בהקדם, ואחרי המלחמה חזר מהגליל לעבודתו בהכנת קרקע להרחבת הישוב.
בשנת תרצ"ו נענה לבקשת ר' פנחס גראיבסקי ז"ל מירושלים וחיבר בשביל האוסף שלו "ספר זכרון לחובבים ולעולים הראשונים" את הרשימות לזכר ראשוני עדת הספרדים והמערבים ביפו, עם 30 תמונות.
במלחמת-העולם השניה שלח שלשה מבניו למערכה נגד אויבי עם ישראל: אחד בצבא היבשה, אחד בחיל הים ואחד בשרות טכני לצבא.
ד"ר יעקב ברנשטיין-כהן
בן מרדכי. - נולד ב-26 בספטמבר 1859 בעיר קישינוב, בירת ביסרביה, למשפחה אמידה. גודל בלי חנוך עברי. למד בגימנסיה הממשלתית בקישינוב וסיים בה את חוק למודיו בהצטיינות ממדרגה ראשונה בשנת 1879.
בסתיו אותה שנה יצא לחו"ל ללמוד באוניברסיטה הלייפציגית, אך נאלץ לחזור לרוסיה מפאת מחלת אמו. אח"כ קשה היה לחזור ללייפציג מפאת חוסר אמצעים, הלך לפטרבורג ושם נתקבל באוניברסיטה הפטרבורגית. שם הוכרח להתפרנס משעורים פרטיים בשעות הערב, אך נסחב בזרם המהפכני של מפלגת "רצון העם", ואם כי לא היה חבר רשמי במפלגה, בכל זאת נפל עליו חשד, הובא למשפט הסינאט האוניברסיטאי, ולפי פסק דינו גורש מן האוניברסיטה וגם מן העיר.
מטעמים מובנים לא חזר לקישינוב, אלא הלך לאודיסה, ושם היה עד לפרעות, שהתחוללו בעיר זו אחרי רצח אלכסנדר השני. באודיסה נעשה אז הנסיון הראשון לארגון ההגנה היהודית, ובהגנה זו מצא את מקומו המתאים.
לנוכח ההסתה שהתנהלה נגד היהודים התחילה בריחה המונית של היהודים לחו"ל. הסטודנט הצעיר, המהפכן של אתמול, ארגן ועד הגירה למימון ההגירה ביחד עם ק. פוריץ ופנה לברון הירש ובקש ממנו עזרה. העזרה ניתנה, והועד יכול היה לנהל את תמיכת ההגירה לפי הצורך.
אחרי שעברה הבהלה הראשונה והארץ שקטה וההגירה נכנסה למסלולה - חזר ללמודיו, הפעם יצא לדורפאט ללמוד באוניברסיטה, במחלקה הרפואית ובשנת 1889 גמר אותה בהצטיינות והשתקע בקישינוב.
עוד בלמדו בפטרבורג נפגש עם וסילי ברמן, מיסד אגודת הסטודנטים הציונית הראשונה ונמשך לתנועת חבת ציון והשתתף בועידת היסוד של חו"צ בקטוביץ ואח"כ נשלח כציר לכנוס הראשון של חו"צ באודיסה, בשנת 1890. אך כשדרך כוכבו של הרצל נהיה לאחד מחסידיו הנלהבים.