שלים. קיבל חינוך תורני בבית הוריו ובן ט"ו עלה ירושלימה (בשנת תרי"ט), ישב בבית דודו הנ"ל, שנקרא בפי העם ג'יליבי רפאל, למד בישיבות הספרדים בירושלים והגיע לידיעה רבה בתורה. נשא לאשה את בונו (טובה) בת הרב רפאל יוחנן עדו שעלה עם כל ביתו בשנת תר"כ מאיסטמבול לירושלים. עסק במסחר והצטיין בידיעת חשבון ובנגינה בכנור והיה מנגן שירי קודש ושירי-עם בטורקית, אך מעת שמת עליו בנו רפאל בן 8 באלול תרמ"ג הפסיק לנגן. בידיעותיו בקריאה בטורקית ובערבית היה עוזר לזקוקים בעניני כתבים ותעודות מהשלטונות, וכן עזר לנצרכים בנתינה ובעצה טובה. עם היותו עסוק במסחר היה קובע עתים לתורה. אחד מבניו היה הד"ר יהושע חיים בן-ציון שאמי , הראשון לרופאים מבני הספרדים ילידי ירושלים ורופא ממשלתי בארץ במשך 35 שנה. לעת זקנה עבר לתל-אביב.
רעיתו נפטרה ביום ו' ניסן תרפ"ב ונקברה בבית העלמין הישן בתל-אביב, ומאז לא טעם עוד בשר מחשש שהמבשלות הזרות אינן משגיחות כל הצורך על הכשרות, וגם משתית יין התנזר בחמש השנים האחרונות לחייו.
נפטר ביום א' דר"ח אדר תרפ"ז ונקבר בביתהעלמין הישן בתל-אביב.
רחל יהודית גולומב
בת אברהם צבי גליקסמן. - נולדה ב-24 ביולי 1874 בעיר לודז'. אביה היה מגדולי תעשית הצמר בלודז'. היה לו בית החרושת הגדול ביותר לאריגה, ונחשב כהששי בתעשיה זו בלודז'.
למדה בבית ספר עממי, וגמרה אותו בהצטיינות. נישאה לברוך גולומב ויחד עמו הגיעה ארצה בתשרי 1909.
בשנת 1919 , אחרי מלחמת העולם הראשונה, יסדה בפ"ת אגודת נשים להפצת השפה העברית בתור שפת הבית ושעורי ערב לאמהות בשם "עבריה". במשך הזמן הצטרפה האגודה לאגודת נשים עבריות בארץ, שמרכזה היה בירושלים, ובראשה הגברת ד"ר טהון - ויצ"ו כיום הזה.
היתה בין מיסדי הלשכה לעזרה סוציאלית בפ"ת בשנת 1931. וגם בין מיסדי הליגה למלחמה בשחפת (1930).
משנת 1926 חברה בהנהלת קרן הקיימת בפ"ת.
אהרן מיכל ברכיהו (ברוכוב)
בן הרב אבא יעקב - נולד בכ"א טבת תר"ל בעיר וילנה. למד בחדר ואח"כ בישיבת וולוז'ין (שם למד יחד עם הרב א. י. קוק זצ''ל, מ. י. ברדיצ'בסקי וא. דרויאנוב ז"ל) ואח"כ בסלובודקה. כשנתבגר התמשכל ונכנס ללמוד באוניברסיטה שבברן בשווייץ. אך לא סיים את חוק למודיו, וויתר על הדיפלום של דוקטור, מכיון שמ. אוסישקין קרא לו לבוא לאודיסה כמזכירו הכללי של ועד חו"צ באודיסה.
בש' 1906 נתמנה למזכיר הועד האודיסאי של חו"צ ובתפקיד זה היה עד 1910.
התחיל לכתוב בשנת 1899. בעיקר כתב מאמרים על נושאים פובליציסטיים ועיונים סוציולוגיים שונים. השתתף ב"המליץ", "הזמן", "העולם", "השלח", "מאזנים", "גליונות", "דואר היום", "הארץ", "הבקר" וכו'.
היה אחד מטובי הפובליציסטים שבספרותנו בדורנו. היה ממעמיקי המחשבה הציונית ולא ידע כל פשרות בשאלות ציוניות. הוא נשא בנפשו ובקולמוסו את חזון הציונות השלמה.
בש' 1906 נכנס למרכז ציוני רוסיה.
בש' 1912 עלה ארצה, ונתמנה למזכיר ואח"כ גם נבחר להנהלת בתי המלאכה "בצלאל" בירושלים. כעבור זמן קצר נתמנה מורה לתלמוד ולפסיכולוגיה בסמינר למורים ובגימנסיה העברית בירושלים, ובפרוץ המלחמה הוגלה ללבנון. אחרי הכבוש הבריטי נבחר לועד הזמני של יהודי ארץ ישראל ולמרכז המורים. בשנים 1925 - 1927 היה חבר ויו"ר מרכז המורים ושליחם לקונגרס הציוני.