גיזית, 1925 ; "תולדות עם ישראל", בפורטוגיזית 1927; וחוברות של דרשות למועדים באידית ובפורטוגיזית (בשביל אנוסי פורטוגל שחזרו אל היהדות).
היה פעיל בציונות מראשיתה, השתתף כציר בקונגרסים ציוניים בבאזל, בלונדון, בוינה, בקארלסבאד ובציריך; נשיא הכבוד של הפדרציה הציונית בבראזיל.
חזר ארצה ב-1935 והשתקע בתל-אביב. כאן הוא יו"ר אגודת בתי יתומים ויתומות מיסודו של א. ל. בלובשטיין. להצעת הרב הראשי הרצוג התנדב לשמש רב צבאי במלחמת-העולם השנית (משנת 1940).
דוד בנבנישתי
נולד ביום א' תשרי תרנ"ד (ספטמבר 1893) באיזמיר (טורקיה) לאביו בנימין בכור בנבנישתי ( ממשפחה עתיקה ואצילה של גולי ספרד) ולאמו, שהיתה בת הרב י. אלגרנטי, רבה הגדול של קהלת איזמיר, ואחותו של מאיר אלגרנטי, שהיה נשיא הקהלת. למד בבית-הספר של "אליאנס" ידיעות ביהדות, במדה המעטה שלמדו בו, והשכלה כללית, צרפתית ושפות, נמשך מנעוריו אל התחיה הלאומית העברית.
ב-1907 עבר עם הוריו לאלכסנדריה של מצרים. שם גמר את הקולג' הצרפתי, נתקבל לפקיד ב"בנק הגרמני למזרח", הצטיין בשרותו ועלה בדרגה. משנסגר הבנק ב-1914 עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נתקבל לשרות בבנק הבלגי לסחר-חוץ ועלה בו עד לדרגת ממלא מקום המנהל. בשעותיו הפנויות התמסר לעבודה צבורית לאומית כעסקן פעיל ב"המכבי הצעיר" ו"צעירי ציון" ועמד בראש הצופים העברים. כן הרבה להתמסר לפעולת העזרה לאלפי הגולים והפליטים באלכסנדריה.
בראשית 1919 עזב את משרתו הטובה, עלה ארצה ונשא לאשה את שרה שמחון, בת הרב יוסף שמחון מיפו, שהכיר אותה עוד מאלכסנדריה שהיתה שם מורה לילדי הפליטים בשנות המלחמה. השתקע ביפו כסוכן בתי-חרושת לאריגים ובדים מחו"ל, ואח"כ העתיק את מסחרו לתל-אביב.
עם התבססותו הכלכלית פנה להמשיך את מסורת משפחתו והתמסר לעסקנות צבורית. נבחר לועד הקהלת ושימש בו סגן יו"ר וגזבר ולפעמים אף מילא בפועל את מקום ראש ועד הקהלת. כן שימש מטעם ועד הקהלת שופט בבית-המשפט העירוני. בשרותו הצבורי, אם כי נבחר כנציג העדה הספרדית, ראה את עצמו כעובד לכלל ישראל והשתדל לטובת כל הפונים אליו בלי הפליה בין עדה לעדה. בדרך זו המשיך גם משנבחר בסוף 1928 למועצת עירית תל-אביב מטעם המרכז המאוחד של הציונים הכלליים והגושים האזרחיים. מאז נבחר עוד פעמים למועצת העיר. בפעם האחרונה, בדצמבר 1935, מטעם רשימת "למען תל-אביב". מאז עמד בראש המחלקה למים ומאור של העירית עד יומו האחרון. כן היה פעיל בכמה וכמה ועדות עירוניות: בועדת בנין ערים, בועדת הכספים, בועדת התקציב, בועדה לעזרה סוציאלית, בועדת הרשיונות, בועדה להערכת מס התנוך ולערעורים ועוד. בתפקידיו אלה, שהיה משמש בהם כמקשר בין מנגנון העירית ובין התושבים, ראה את עצמו כשליח הקהל והשתדל לטובת התושבים מדלת העם. כן היה יו"ר הועד המפקח של בית-הספר התיכוני למסחר בת"א, נשיא "ארגון עובדי המזרח" ונשיא אגודת הספורט "התחיה" והיה פעיל בעוד כמה מוסדות צבוריים ומפעלים חברתיים. ב-1931 נתקבל כאח בלשכת הבונים החפשיים "מוריה" ואח"כ נבחר לנשיאה (1934) ולחבר הועדה הכספית של הלשכה הלאומית הגדולה בארץ-ישראל. בפעילותו הענפה במסחר ובעסקי צבור זכה לחיבה ולהוקרה לא רק מצד היהודים, אלא אף מצד נכבדי המוסלמים והנוצרים. ואכן היה נענה כל ימיו לקשי-יום הפונים אליו ועזר בלב טוב וביד נדיבה. פרסם כמה מאמרים בעתונות בדבר פיתוח תל-אביב. היה בחייו אפוטרופוס לשש משפחות.
גם משהתמוטטה בריאותו המשיך בכל השקידה בפעולתו בשרות הצבור ובעזרה לנצרכים, ותוך עמלו הקשה נפטר בתל-אביב לפתע ביום ב' תמוז ת"ש (8.7.40).
הרב רפאל אלשיך (הלוי)
נולד בעיר צנעא, בירת תימן, י' אב תרמ"א, לאביו ר' שלום, שהיה בן הדור השמיני לר' יחיא אלשיך , "נשיא וראש גולה" ליהודי תימן, ולאמו שולמית לבית פנחס הכהן. נתיתם בילדותו מאביו ונתחנך על-ידי דודיו אחי אביו ר' לוי ור' יוסף אלשיך ואחי אמו (ר' דוד פנחס הכהן). למד תורה מפי הרבנים ר' חיים קרח , ר' יחיא קפח ור' שלמה פנחס הכהן.