התפקיד של עורך אחראי לירחון "מולדת", שחברת ''קהלת" (שליד מרכז הסתדרות המורים) הוציאה בשביל הנוער והיה צורך בעורך אחראי שיהיה נתין טורקי מהימן בעיני הרשות.
בתקופת מלחמת-העולם הראשונה השתמש בידיעתו ובשפה הטורקית ליצירת קשרים עם אנשי השלטון האזרחי והצבאי של הטורקים, כדי להמתיק את רוע הגזירות והנגישות ולהציל את המושבות מפגיעות חמורות ביותר. גם בעניני כלל הישוב פעל אז הרבה כעוזרו של אלברט ענתבי בקיום המגע עם השלטונות ובהשתדלויות לביטול גזירות קשות.
בתפקידו כנציג פיק"א השקיע הרבה עבודה בחלוקת אדמת "אחווה" וסרפנד אל-חרב לשם הרחבת ראשון לציון, דבר שהיה כרוך בקשיים רבים בגלל סבך חוקי הקרקעות שנשתמרו בארצנו כשרידי המשטר הטורקי הנושן. כן עזר בהרבה לסידור עניני הבעלות על הקרקעות במושבות יהודה בעת שהשלטון המנדטורי נגש לסידור הקרקעות בארץ. ניהל מפעלים ישוביים במושבות פיק"א, עזר לפועלי המושבות בהתנחלותם על הקרקע והשתתף בפעילות ביסוד השכונה "בית וגן" שמדרום ליפו (כיום בת-ים ).
נפטר בתל-אביב, כ"ח סיון תרצ"ד ונקבר בבית הקברות הישן.
הניח אשה, אסתר בת חיים בכר, בן, חיים (ויקטור) ושתי בנות: פולין אשת אליעזר דובינסקי וגאולה
דניאל אברביה
נולד בעיר דארדאנלה (ליד מיצר הדרדנלים, טורקיה), בשנת תרמ"ג (10.1.1883), לאביו ר' חיים, במשפחה שלפי המסורת שבידה מוצאה מהאמורא רבא (רמז לכך אומרים למצוא בשם-המשפחה: אב-רבא-יה), ושתפסה מקום נכבד בחיי הצבור היהודי ובזמן האחרון אף בחיי הצבור הכללי ואחד מבניו של חיים אברביה היה סגן-מיניסטר בימי שלטון "הטורקים הצעירים'').
קיבל חינוך מסירתי, השתלם בבית-ספר תיכוני צרפתי וטורקי, התמחה ביחוד בשתי השפות הללו וגם בשפות אחרות. נתמנה לפקיד בהנהלת "רג'י עותומאן" (החברה הצרפתית בעלת הזכיון על מכירת טבק בטורקיה כערבון להלואה שנתנה לממשלה) ואח"כ ב"בנק עותומאן".
מתוך משיכה נפשית לארץ-ישראל, שבה פעל יהושע אחיו כפקיד ראשי בחברת יק"א לניהול ההתישבות, עלה לא"י ב-1912 בתור פקיד ראשי בסניף היפואי של "בנק עותומאן", בשעות הפנאי היה מורה לשפה הטורקית בגימנסיה "הרצליה" ובביתהספר לבנות שבנוה-צדק (מיסודם של "חובבי ציון") והיה מתמנה כחבר לועדות הבחינה מטעם הממשלה בבתי-ספר שונים.
במלחמת-העולם הראשונה השתמש בידיעתו בשפה הטורקית ליצירת קשרים עם אנשי השלטון האזרחי והצבאי של הטורקים, כדי להמתיק את רוע הגזירות והנגישות ולפעול לטובת הישוב, וביחוד למען יהודי יפו ותל-אביב. שונאי ישראל שבין אנשי השלטון הכירו בחשיבותו שבתפקיד זה וגם הוא נמנה בין העסקנים מתל-אביב (ובראשם מ. דיזנגוף ) שהוזמנו אל פני המצביא ג'מאל פחה ביום כ"ה טבת תרע"ה לקבל את פקודת הגירוש לאנטוליה, שהוחלפה אח"כ בגירוש למשך שבועים ממחוז ירושלים בלבד. בשובו מהגירוש לטבריה המשיך בהשתדלותו לטובת יהודים והציל רבים ממאסר ומפגעים אחרים, וכן היה פעיל באגודות החסד שנוצרו להקלת המחסור והמצוקה בימי המלחמה. כשגורשו אח"כ כל היהודים מיפו ומתל-אביב בניסן תרע"ז, נשאר הוא בין שומרי העיר ולא רצה לעזבה.
הוא השתתף בפעולות ישוביות שונות, בגאולת אדמת מרכז בעלי-מלאכה, בת-ים, ועוד, ונטע פרדס ליד פתח-תקוה. בשנת 1921/23 שימש מנהל בנק קופת עם בע"מ בת"א ובשנת 1924 מנהל בנק למסחר ותעשיה ביפו, שנוסד בהון יהודי וערבי.
בשנים האחרונות התמסר לחקלאות ושכלל את פרדסו.
נפטר בת"א, כ"ט אדר ב' תש"ג (5.4.1943).
הרב נסים רפאל פרנקו
נולד בירושלים, ד' ניסן תרל"ד (1874), לאביו הרב רחמים יוסף, מחכמי חברון ורבניה, דור שלישי בארץ למשפחתו שעלתה מהאי רודוס, ולאמו מזל טוב בת הרב יצחק ישראל רחמים. למד בת"ת של העדה הספרדית בחברון ואח"כ בישיבה של אביו והשתלם במלאכת השחיטה והמילה.
כשנשא לאשה את אסתר לבית אלישר , ממשפחה מושרשת בירושלים למעלה מעשרה דורות, ניסה לעסוק במסחר לבל יזדקק לתמיכה הניתנת לחכמי התורה בכולל הספרדי, אך לא הסכין להפרד מלימוד התורה ולעסוק בעניני חולין. חזר למלאכת הקודש