בעבודה לפי הדוגמה שבתורה, לעשרות, לחמשים, ושרהחמשים שלו היה מר חרל"פ .
אחרי כשנתים עבר לעבוד בנס-ציונה כשמר איי זנברג עבר לנהל שם את עבודות הנטיעה. בנס-ציונה נקנו כ-200 דונם להתישבות פועלים. התכנית להיתישבות לא יצאה לפועל ומיכאל הלפרין , החולם-הלוחם הנועז של תחית ישראל, שהיה מפורסם בימים ההם בארץ ובגולה באיש הדמיון והחלומות הגדולים, קנה את הקרקע ואמר ליסד עליה כעין "רפובליקה של פועלים עברים" ומינה את יהודה דרויאן למדריך הפועלים בעבודה. לאחר כשנתים עבר לפתח-תקוה ועבד כשנתים בפרדס של הד"ר אהרן מזיא , קנה לו בכסף שחסך מעבודתו חלקת אדמה בת 22 דונם ונשא לאשה את מרת ליבה בת נחמן גראף מפתח-תקוה. אחרי עבדו בשנתים אצל הד"ר מזיא נתקבל בהמלצתו של זה לעבודה קבועה כמפקח הרפת והאורוה של פקידות הבארון, וכשבא הבארון לביקורו הראשון לפתח-תקוה היה הוא העגלון שהסיע אותו אל המושבה, ובביקור השני של הבארון ואשתו בארץ הסיע את הבארונית מיפו לפתח-תקוה. הבארון נתן לו מכתב תודה ורצה להעניק לו גם מתנת כסף, אך הוא סירב לקבל כסף ותמורת זה קיבל מכתב-תודה מיוחד. כן עבד באותה תקופה בפרדסי הבארון בשכר 9 גרושים ליום, ובמשך 12 שנה לא קיבל שום הוספה על שכרו. כשנתרבו נפשות משפחתו ביקש להוסיף על שכרו גרוש ליום. השיב לו מנהל הפקידות, שמה שהבארון משלם בעד עבודה, זה אינו שכר אלא נדבה, ועל נדבה אין לבקש הוספה, - ואז התפטר מהעבודה, כי לא רצה לקבל "נדבה" בעד עבודה מסורה.
במשך הזמן רכש עוד 18 דונם קרקע והגדיל את אחוזתו ל-40 דונם ונטע כרם שקדים וענבים. מכיון שלא היה לו כסף לעיבוד הכרם ולכלכלת המשפחה, החליט לנסוע לזמן-מה לאמריקה, כדי לחסוך שם משכר עבודתו כסף לפיתוח המשק. בדרכו סר לפאריס וקיבל מאת הבארון כרטיס-נסיעה והוצאות הדרך עד אמריקה. שם שהה שמונה שנים וכשחזר ארצה פיתח במשקו פרדס, כרם שקדים, כרם ענבים, רפת, לול, ועוד. ב-1919 העלה ארצה את אביו ואשתו השניה ושני ילדיהם (אביו נפטר בן 85 ונקבר בפתח-תקוה).
אחרי 48 שנות ישיבה בפתח-תקוה עבר ב-1945 אל בניו ובנותיו שבכפר-סבא, שאחד מהם, אברהם דרויאן , הוא ממנהיגי ארגון השומרים העברים בארץישראל.
רפאל מהודר
נולד ביפו בשנת תרמ"ח (1888) לאביו בנימין , ממשפחה ספרדית מיוחסת של רבנים ועסקנים, ולאמו רחל , בת ר' אהרן שלוש , ממיסדיו ובוניו של הישוב העברי ביפו. למד בילדותו בתלמוד-תורה ורכש את ידיעותיו הראשונות בשפה העברית. בהיותו בן תשע נתיתם מאביו. אז עברה אמו לגור בבירות. שם המשיך את לימודיו בבית-הספר של "אליאנס", השתלם בצרפתית ובלימודים כלליים, נכנס ללמוד במחלקה לרוקחות של האוניברסיטה הצרפתית, גמר בתור רוקח מוסמך ובתרס"ד חזר ליפו והחל לעבוד במקצועו. ביתהמרקחת שלו הצליח לרכוש את אהדת הרופאים והקהל, והוא עצמו כבש לו במהרה עמדה נכבדה, בצבור על אף גילו הצעיר, וביתו נעשה מקום פגישה לחברה הנאורה של יהודים, מושלמים ונוצרים בלי הבדל.
בימי מלחמת-העולם הראשונה נתמנה לסגן-קונסול של ספרד ביפו ותודות למעמדו עלה בידו לא פעם לגשת אל השליטים העריצים ולהמתיק את רוע הגזירות והרדיפות על יהודים ולתת חסות ספרדית לכל מי שהייתה רק אפשרות כל-שהיא לקבל אותה.
עם גירוש היהודים מיפו-ת"א יצא גם הוא עם משפחתו אל הגליל והקדיש את זמנו וממונו לעזרת הגולים והסובלים במושבות יהודה והגליל, ואחר-כך בטבריה ובדמשק, בכל המקומות היה מוכן תמיד לעמוד לימין הנרדפים והנדכאים ולחולים עניים ונצרכים נתן תרופות מבית-מרקחתו. גם בדמשק המשיך בהשתדלויות במשרדי השלטון לטובת מהגרים ומגורשים יהודים מארץ-ישראל, וביחוד הושיט עזרה חשובה לאסירים המדיניים בני ארצנו ושקד על ריפוי והספקת תרופות לאנשים שנוגעו במחלות בבתיהכלא.
אחרי המלחמה חזר הביתה והמשיך בדרך החסד והעזרה.
נבחר מטעם יהודי יפו לועד הקהלה המאוחדת, כציר אספת הנבחרים הראשונה. היה חבר בהסתדרות הרוקחים, אגודת צעירי המזרח וחבר במשפט השלום העברי. בהשתדלותו נוסדה האגודה הבינלאומית (של בני כל העדות שבארץ) של הרוקחים המוסמכים בארץ-ישראל, ובמשך שלש שנים היה נשיאה. קבל עליו להיות אפוטרופוס לאלמנות וליתומים.