בפינסק בנק להלואה וחסכון, ועמד בהנהלתו עד מלחמת העולם הראשונה. מלבד זה השתתף בועד ההגירה מטעם יק"א בפינסק.
היה מורשה ועד חובבי ציון מאודסה ופעיל בועד הסניף של חברת "מפיצי השכלה" בעירו.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר ליקטרינוסלב וגם שם היה מעסקני בנק הלואה וחסכון.
מיקטרינוסלב עבר למוסקבה, ואחרי שנסתיימה המלחמה חזר לעיר מולדתו ושם היה פעיל במרכז ציוני רוסיה הלבנה, ועבד הרבה לטובת קרן היסוד.
ב-1922 ממיסדי הגמנסיה העברית "תרבות" בפינסק. יסד שם גם בנק יהודי.
בשנת 1923 עלה לארץ ישראל ותיכף נכנס לעבודה צבורית-ציונית. מתחלה עבד ב"המשביר" (עד 1928) ואח"כ עבר לנהל את "הלואה וחסכון", והצליח להפוך את המוסד הכספי הזה למכשיר ציוני קונסטרוקטיבי, ששירת את ההמונים הרחבים בישוב וגם את עבודת הבנין הציוני.
היה כל השנים מעמודי התווך של הקואופרציה האשראית, והיה ער ופעיל בעניני צבור ונושא את רעיון העזרה ההדדית אל שכבות הישוב השונות ומשתדל בכל מאמצי כוחותיו להגשמתו.
ממיסדי ה"מפדה האזרחי" והביא תועלת רבה למוסד חשוב זה. כן התיחס בידידות למפעליה של התאחדות העתונאים, ועזר בנסיונו ובעצותיו לפתיחת "קופת מלוה" לעתונאים, ועזר הרבה לועד שהוקם לשם הקמתו של "בית סוקולוב".
מפרק לפרק היה מפרסם ב"הבקר" מאמר על בעיה כלכלית בחתימת י. קרלינר - ע"ש אותו הפרבר בפינסק, שבו נולד.
בעשר השנים האחרונות סבל ממחלת לב, אך לא שם לב להתקפות שהותקף מדי פעם בפעם. בזמן האחרון גברו ההתקפות, וביום י"ג אייר תש"ו עבד כדרכו במשרד "הלואה וחסכון" וגם השתתף בכמה ישיבות ופגישות, ובערב הותקף התקפת לב חזקה שגרמה למותו.
מת בי"ד אייר תש"ו (15.5.46) ונקבר בתל-אביב, בבית הקברות הישן.
אשתו רבקה מבית שפירא מפינסק, בנו ברוך (פקיד באפ"ב פ"ת), ובתו זהבה אשת צבי ביילין.
הרב יוסף רפאל טראגאן
נולד בירושלים, בשנת תקע"ב (1812), לאביו אליהו טראגאן, ממשפחה עתיקה שמוצאה מגולי ספרד מהעיר טראכאם (משם העיר נשתבש שם המשפחה ל"טראגאן"), שהשתקעה אחרי גירוש ספרד בירושלים. למד בתלמוד-תורה ובישיבה והוסמך עלידי רבני ירושלים ל"חכם" (רב). נשא לאשה את פרלה בת ר' ברוך נייגו , שעלה בבחרותו מאדרינופול לירושלים. (אחיו של ברוך, עזרא, נשאר באדריאנופול, ובנו של עזרא, יוסף , הוא מר יוסף נייגו , שהיה מנהל מקוה ישראל בעת שהרצל ביקר בה).
למד בישיבות הספרדים שבירושלים: ישיבת גדליה , על שם בן-אחותו של השר משה מונטיפיורי, שהיתה בבית הראשון-לציון הרה"ג יעקב שאול אלישר זצ"ל (ה"ישא ברכה"), וישיבת פיריירה , מיסודה של משפחה יהודית עשירה מצרפת, שבראשה עמד הראב"ד רבי יוסף רפאל עוזיאל, אביו של הראשון-לציון רבי בן-ציון מאיר חי עוזיאל .
דבק בקדושת ירושלים ולא עזב אותה מעולם אף לזמן קצר (אפילו את הים של יפו לא ראה מימיו). הוא היה גבאי וחזן בבית-הכנסת האמצעי שבגוש בתי-הכנסת של הספרדים בעיר העתיקה (הידוע בשם בית-הכנסת של רבן יוחנן בן זכאי).
ידידות גדולה היתה בינו ובין גר-הצדק מיכאל בועז ישראל , שבא מאמריקה והתגייר בירושלים נגד רצון בניו. מיכאל זה נשא בירושלים אשה אלמנה אם לשתי בנות ומתוך חיבתו להחכם יוסף רפאל השיא את הבת הבכירה, פלור, לבנו אפרים . כן השיג בהמלצתו בפני השר מונטיפיורי, שתנתן בלי הגרלה דירה להחכם יוסף רפאל בשכונה "משכנות שאננים'' שיסד השר מעזבונו של יהודא טורא מחוץ לחומה מול "הר ציון" (היא השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לעיר העתיקה בשנת תר"כ (1860) ונקראה גם בשם בתי-יהודה טורא). לא ברצון יצא לדור מחוץ לחומה, אך בהכירו בצורך להרחיב את הישוב נעתר לשידולי ידידו, שהסביר לו את החובה המוטלת על אנשים נשואי פנים להיות חלוצים בהרחבת הישוב כדי שיהיו למופת לאחרים. מאז היה משכים בכל שבת ומכתת את רגליו מהשכונה אל בית-הכנסת שברובע היהודים, שהיה חזן וגבאי בו.
נפטר בירושלים, כ' כסלו תרנ"ב.
בן-ציון טראגאן
נולד בירושלים, י"ט סיון תר"ל (1870), לאביו הרב יוסף רפאל , ממשפחה עתיקה ממגורשי ספרד מהעיר טראכאם (משם העיר נשתבש שם המשפחה ל"טראגאן"), מראשוני המתישבים מחוץ לחומה ב"משכנות שאננים", ולאמו פרלה לבית נייגו מאדריאנופול, ילידת ירושלים, בת דודו של יוסף נייגו , מנהל מקוה ישראל בעת ביקור הרצל בה.
למד בת"ת הספרדים ואח"כ בבית-המדרש "דורש ציון" בהנהלת הרב יצחק אופלאטקה מפראג. רצה ללמוד בביה"ס של כי"ח שנוסד אז ע"י נסים בכר , אך אביו רצה לחנכו לרבנות והכניסו ללמוד בישיבה. בהיותו בן י"ד השיא לו אביו יתומה בת י"ב, ובהתאם לתקנות חכמי ירושלים, שאין משיאין בתוך העיר פחותה מבת י"ג שנה ויום אחד, נערכה החופה מחוץ לחומת העיר. האב החזיק שלש שנים