את הזוג בביתו והבן המשיך ללמוד בישיבות. בהיותו בן י"ז למד את מלאכת הדפוס, שנחשבה אז כמלאכת קודש, בדפוס צוקרמן והתמחה בעבודת הסידור.
כששמע על אליעזר בן-יהודה , שהוא מדבר עם אשתו וילדיו בעברית, השתוקק להיות בקרבתו ובשנת תר"ן עבר לעבוד בדפוסו בהדפסת העתון "הצבי". להצעת הרב רפאל אהרן בן שמעון , ראש רבני קהיר, נסע בראשית תרנ"ב לעבוד שם, אך לא יכול להסתגל לחיים בעיר הנכרית וחזר לירושלים לדפוסו של בן-יהודה. כאן עבד תשע-עשרה שנה והגיע לדרגת מנהל הדפוס.
כשנסגר "הצבי" על-ידי השלטונות בעקב מלשינות של קנאים עבד בהדפסת העתון החדש "השקפה" ו"האכר היהודי". עזר לבן-יהודה באיסוף חומר למלונו הגדול. בהמרצת בן-יהודה כתב ב"השקפה" מאמרים בעילום-שם בעד התעוררות הצעירים הספרדים ללאומיות, לתרבות ולשיפור חיי העדה, ובהשפעת המאמרים נוסדה בתרס"ב אגודה למטרה זו בשם "צעירי ירושלים" (בין מיסדיה: האחים ילין , א. אלמאליח , קנטורוביץ, בן-עטר והוא), ובן-יהודה הדריכם בעבודה, ובתמיכתם הוציא את ה"השקפה" פעמים בשבוע.
בתרס"ד קנה בשותפות עם שלמה ישראל שרי זלי ונסים מבורך את הדפוס של בן-יהודה. בראשית תרס"ו הוזמן לאלכסנדריה על-ידי המדפיס פראג' מזרחי לעבוד בסידור ספרי הרבנים הראשיים רפאל אהרן בן שמעון ואליהו חזן, ואז מכר את חלקו בדפוס לש. י. שריזלי. כשגמר את העבודה ורצה לחזור ירושלימה, עיכבוהו הרב הראשי והרב אברהם אביכזיר , שהיה אז מזכיר הרבנות, שישאר באלכסנדריה ללמד את השפה העברית בבית-הספר של הקהלה (מקודם לימדו שם לפי שיטת ה"חדר" הישן).
היה הראשון שהנהיג במצרים את שיטת ההוראה עברית בעברית. הביא מורים וספרי-לימוד מארץישראל, ואף הדפיס ספרי קריאה עפ"י ליקוטים ממיטב הספרות החינוכית העברית, ובמלחמת-העולם הראשונה השתמשו בהם אף בבתי-הספר לילדי הגולים מארץ-ישראל שבהנהלת הד"ר ח. בוגרשוב .
השתתף ביסוד האגודה "בני-ציון", שבראשה עמדו הד"ר דוד (בן ר' דוד שוב מצפת) ודוד יודי לביץ (אז מנהל סוכנות "כרמל מזרחי" באלכסנדריה) והוא היה חבר הועד בה. כן היה פעיל באגודת "צעירי ציון", "האחוה היהודית", "ביקור חולים" ובעוד מוסדות תרבות וחסד, והיה מזכיר לאגודת "העברי הצעיר" ולחובבי הבימה של יהודי המזרח. ממצרים המשיך לכתוב בעתוני משפחת בן-יהודה ובעתונים עברים בחו"ל ("היהודי" בלונדון, "השופר" בפיליפופול שבבולגריה), בעתונות היומית העברית בארץ ובעתונות היהודית (בצרפתית) שבמצרים. פרסם ספר בצרפתית על תולדות הקהלות היהודיות באלכסנדריה.
אחרי 34 שנות הוראה שוחרר מעבודתו, בה גידל שני דורות של יודעי עברית. יסד ספריה יהודית גדולה בעברית ובלועזית וניהל אותה שנים אחדות.
לפני הפסח בשנת תש"ו, כשעמד לעזוב את מצרים ולחזור ירושלימה, נערכה לו מסיבת פרידה מטעם אישים וראשי מוסדות צבור ותרבות באלכסנדריה ורשמוהו בספר הזהב של הקרן הקימת לישראל.
דב יטקובסקי
נולד בבריסק דליטא, פולין, ב' שבט תרל"ט (1879), לאביו זאב אריה , חוכר אחוזות וחקלאי מצליח, ולאמו בתיה .
בן חמש עלה ארצה עם הוריו, בתרמ"ד, התנחלו בפתח-תקוה והשתכנו בסוכת קרשים ומחצלאות. למד מילדותו את העבודה במשק מאביו החרוץ וקיבל את ראשית חינוכו בבית-הספר של המושבה. בן 12 נתיתם מאביו, והוא ואחיו הבכור עובדיה (שהיה אח"כ אכר למופת) נשארו עמוסים בעול עבודת המשק ופרנסת אחיהם ואחיותיהם הקטנים מהם.