יונות י"ג - כ"ג בשנת תרפ"ט. כן כתב בעתונים שונים מאמרים הכוונות בענין פתח-תקוה. חיבר את הספר "שלשה דורות בישוב - תקע"ב-תרע"ג" (תולדות ר' זלמן צורף ובנו ר' מרדכי ובנו, הוא אבי המחבר, ר' יואל משה סלומון), שלשה חלקים, ירושלים תש"ב. ספרו "מבין החומות" יצא בתש"ו בהוצאת "עם עובד". כן הכין לדפוס ספר בשם "אדני הישוב" בשני כרכים, על ההוי הירושלמי בימי בראשית של הישוב האשכנזי המחודש, הנקרא כיום בשם "הישוב הישן".
פרופ' נחום סלושץ
נולד בסמורגון (פלך ווילנה), כ"ח כסלו תרל"ג, לאביו הרב דוד שלמה (מטובי תלמידי וולוז'ין, רב ודרשן, סופר עברי וחבר ועד "חובבי ציון") ולאמו רבקה לאה בת הרב אברהם משה היילפרין מסמורגון (לפי מסורת המשפחה היה מצאצאי רש"י). גדל מילדותו באודיסה וזמן-מה בחרסון. בהיותו בן שלש החל אביו מדבר אתו בלשון הקודש. בן שש החל אביו מלמדו תנ"ך. למד אצל אבי אמו תלמוד ופוסקים, ומפי מורים פרטיים השכלה כללית ושפות רוסית, גרמנית וצרפתית. הרבה לקרוא עוד מילדותו ספרי מחקר והשכלה ושירה בעברית ועתונים עבריים, ואח"כ גם בספרות לועזית, וביחוד הרבה להגות בספרי מסעות. ביקר תכופות לשם קריאה בספריה של "בני ציון" באודיסה (שאביו נקרא שמה לכהן ברבנות) בהדרכת מנהלה החובב-ציון פנחס פרידמן , שקירב אותו אל עניני הישוב החדש בארץ-ישראל ואל הספרות החדשה והמתהווה בה. בעודו עלם צעיר החל שולח מכתבים לעתונים עבריים ורוסיים וכבר אז כתב ערך מפורט על תולדות העיר אודיסה ב"אשכול" של שפ"ר, ובגלל מאמרו על "המתיהדים ברוסיה" (בו ביסס בהיותו בן 15, בתרמ"ח, את ההשערה על מוצא יהודי רוסיה בחלקם מהכוזרים ולפי זה הם בעלי זכות אזרח בירושה בארץ ההיא), שפורסם בירחון "בית ישראל" בווינה, החרימה הצנזורה הרוסית את הירחון ההוא. כן החרימה לאחר שנתים את "החבצלת" הירושלמי בגלל מאמרו שם על רדיפות היהודים ברוסיה.
בהיותו באודיסה. במרכז הפעילות של חובבי ציון ונמל הפלגת העולים לארץ-ישראל, התמסר לפעילות ציונית, ארגן חבורה להתנחלות בארץ, ובשליחותה לחקור את התנאים ולהכין קרקע הגיע ארצה בחג השבועות תרנ"א, בעצם ימי הזהו של "תקופת טיומקין". הגזירות והכשלונות הפסיקו את תנועת העליה, אך הוא נשאר בארץ וניסה להשתקע בה בתור פועל חקלאי, אבל מטעמי בריאות הוברח לשוב לרוסיה בחורף תרנ"ב. עבד בתור עוזר בעתונים הרוסיים לשם פרנסה והמשיך לכתוב בעברית ולעשות תעמולה למען ציון. באותו זמן השתתף ביסוד הכרת "ישראל הצעיר", אגודת "שפתנו אתנו" של דוברי עברית וסניף לחברת "שפה ברורה".
ב-1896 ביקר שנית ביקור ממושך בארץ, וכאן הגיעתו הבשורה על הופעת "מדינת היהודים" של הרצל . חזר לרוסיה והתמסר לעבודת ארגון ותעמולה למען הציונות המדינית. השתתף כציר בועידה הציונית בווארשה ובקונגרס השני מטעם אגודת "בני ציון". אחרי הקונגרס נרשם ללמוד באוניברסיטת ז'נבה ספרות, מדעים ולשונות המזרח, גמר את חוק לימודיו באוניברסיטה וב"סמינריון לצרפתית החדישה". המשיך להשתלם בפאריס בסורבונה, בביה"ס ללימודים גבוהים ובביה"ס ללשונות המזרח (מפי הפרופסורים הארטוויג ודרנברג - ערבית וחמירית ; יוסף הלוי - כושית וערבית קדומה; ז'ול אופרט - אשורית; ועוד). ב-1903 הוכתר בתואר דוקטור לספרות על יסוד ספרו שהופיע בצרפתית על "תחית הספרות העברית", הספר שעשה פרסום רב בחוגי אנשי המדע והספרות בעולם לתחית עם ישראל, ויצא גם בעברית בתרגום המחבר בהוצאת "תושיה". בפאריס השתתף ביסוד אוניברסיטה עממית יהודית עם בי"ס לעברית חיה. שימש מורה בביהמ"ד למורים לארצות המזרח ומרצה על הספרות העברית בסורבונה עד למוצאי מלחמת-העולם הואשונה.
בכל אותן השנים הרבה לכתוב בעתונות העברית והכללית ובעתונות המדעית; השתתף בפעולה הציונית ובקונגוסים הציוניים ; חיבר ספרים במדעי המזרח; פיתח את התיאוריה בדבר העם העברי הקדום יוצר התובות ומפיצה באגן ים התיכון, שהישראלים והפיניקיים היו חלקיו, וביסס את דעתו זו בחקר כתבות פיניקיות ומקורות אחרים ; השתתף במסעות מחקר בארצות אפריקה הצפונית והתמסר במיוחד לחקר קדמוניות היהודים בהן; היה חבר הועדה למדעים השמיים ועורך אוצר הכתבות הפיניקיות באקדמיה של פאריס; היה מורה בביה"ס הגבוה ברבאת (מארוקו) וקיבל אות-כבוד מאת שולטן מארוקו. שם