תרגם את: ''המשתה" לאפלטון (תרע"ד), "האלים צמאים" לאנטול פרנס (תרפ"ז), ''טרטרין'' טרילוגיה לאלפונס דודה, "אמיל" לרוסו (תש"ה) וכו'.
פרסם גם חוברות "אגדות הערבים על ארץ ישראל" ו"מאגדות הפלחים".
תחת מכבש הדפום נמצאים הספרים: "ספורי חסידים ופרושים על א"י והגאולה", "אגדות ארץ ישראל", כרך ג' בהוצאת "דביר" וכו'.
שמואל (סמואל) נחמיאס
נולד בירושלים בשבת תרכ"ח (1868) לאביו חיים. למד בתלמוד-תורה ואח"כ למד חקלאות במקוה ישראל וגמר את בית-הספר בהצטיינות.
בשנת תר"ן נתקבל לשרות בפקידות הבארון רוטשילד ונשלח לראשון לציון להדריך את האכרים בנטיעת גפנים. בתרנ"ג הועבר לשרות של פקידית והנהלה מטעם הבארון בעקרון. בתרנ"ה נשא שם לאשה את מינה בת יעקב ארקין , אחד מ-11 ראשוני המתישבים בעקרון. באותה שנה הועבר לפתח-תקוה כעוזר לאגרונום מאיר אפלבוים בניהול המטעים ומפעלי העזרה והמשק של הבארון.
בתר"ס הציעה לו הנהלת חברת יק"א לקבל פרדס בפתח-תקוה ולהתנחל בה כאכר. באותו זמן החריבה הפילוקסרה מטעי גפנים, והבארון עזר לאברים בהלואות לנטוע פרדסים במקום הכרמים ואז הוטל על נחמיאס לעבור לנס ציונה ולהדריך שם את האכרים בנטיעת פרדסים, וכן לנהל את אדמת הבארון בגזר שליד רמלה ואת הסטטיסטיקה השנתית ממושבות רחובות, גדרה ועקרון.
בתר"ע הגיע זמנו לצאת לפנסיה ולקבל נחלה בעקרון, אך בגלל הצורך בשרותו המשיך בתפקידו בנס-ציונה, ובתרע"א נטע לו שם פרדס.
במלחמת-העולם הראשונה, כשהוגלו רוב פקידי הבארון מהארץ בגלל היותם נתיני האויב, היה הוא, כיליד הארץ ואזרחה, מהמעטים שנשארו לנהל את עניני ההתישבות והמשק של הבארון במחוז הדרום, וביבול החטים והשעורים שזרע באדמת גזר (כ-7500 דונם) סייע להקל את המחסור בלחם לישוב העברי שבמחוז הדרום. כן השתמש בקשריו הטובים עם נכבדי הערבים ועם פקידי השלטון להמתיק את רוע הגזירות, למנוע מאסרים ולביטול גזירות. כן השתמש בקשריו עם עשירי הערבים ובידיעותיו להתהלך עמהם כדי לסייע ליהודים בגאולת קרקעות.
בניו: אברהם שהמשיך אחריו בתפקידו, חיים, שהיה בשעתו מפעילי המכבי ביפו-ת"א.
נפטר בנס ציונה, כ' אייר תרפ"ד.
יעקב גזונדהייט
בן יהודה, ממשפחת הרב הידוע בורשה ר' יעקב (יעקלי) גזונדהייט, מחבר הספר ,"תפארת יעקב". - נולד תר"מ (15 בספטמבר 1880) בעיר ורשה.
למד ב"חדר" המסורתי, ואח"כ, בשנתו הי"ג, בשנת 1892, יצא ללמוד תורה ב"ישיבה'' המפורסמת שבפרסבורג (הונגריה) מיסודו של "חתם סופר". ב"ישיבה'' הנ"ל למד במשך חמש שנים רצופות - עד 1897 - וסיים בה את חוק למודיי בקבלת סמיכות מאת הרב הפרסבורגי הידוע רב שמחה בונם פופלר, וגם בקבלת תואר "מורנו".
כשנשא אשה, נעשה סוחר, ולצרכי מסחרו הסיטוני גר 4 שנים (1900-1904) בדובלין ובמנצ'סטר. בשנת 1904 נדד לדרום אפריקה והקים בקיפטון בית חרושת גדול ומפותח לתעשית שמיכות צמר' הקיים עד היום.
היה ציוני כל הימים. בקיפטון פעל רבות לטובת הציונות. נבחר לועד הפועל של הקרנות הלאומיות בדרום אפריקה (קרן היסוד וקרן קיימת), היה אחד ממיסדי ואח"כ היו"ר של ה"תלמוד תורה", המוסד התורני הגדול ביותר בכל דרום-אפריקה, וגם יסד חברה ללמוד ש"ס, והיה פעיל בועדי מוסדות דת, חסד וצדקה שונים.