בעל ידיעות רחבות גם בעניני עולם. תודות לחריפותו ותפיסתו משמש איש-עצה לכל הפונים אליו בעניני חוק ומשפט. פעל הרבה למען הקהלה היהודית בבגדאד. על ידו נסדרו ונתקנו תקנות חשובות. ביחוד ידועות תקנותיו בעניני שחיטה וחנוך. בהשפעתו נמנעה הריסת בתי כנסיות עתיקים.
בשנת תרס"ו (1906) עלה לארץ-ישראל. לאחר שישב בירושלים כמה שנים חזר לבגדאד. בשנת תרפ"ו (1926) עלה שנית לא"י והשתקע בירושלים. מתוך רצון ודאגה להציל ספרים בכתבי-יד של רבנים קדמונים הו''ל בירושלים כמה ספרים; א) בשנת תרפ"ו הדפים את הספר שו"ת, "צדקה ומשפט" לרי צדקה חוצץ, מגדולי רבני זמנו ששמש ברבנות בבגדאד בשנים תק"ג-תקל"ג. הוא צרף לספר מבוא והערות. בראש הספר נדפס וכוח-תורני בינו לבין הראי"ה קוק ז"ל. ברשותו נמצאים כתה"י של יתר החלקים. ב) בהיותו אחד המעטים שמצאו חן בעיני הגאון ר' שלמה אליעזר אלפנדרי ז"ל, הדפיס בשנת תרצ"ב, אחר מות הרב הנזכר, חלק אחד מתשובותיו החשובות בשם "שו"ת מהרש"א" בצרוף הקדמה והערות. ג) פרסם בירושלים בשנת תרצ"ו את הספר "וכרונית אליהו" לר' אליהו מני, בצרוף כמה הערות ממנו. בראש הספר נדפס וכוח בעניני הלכה בין ר' יצחק נסים לבין הראב"ד רי צ"פ פראנק, המסתיים בהכרעת הראב"ד ר' בן ציון קואינקה ז"ל שנטה לצדו של ר' יצחק נסים. ד) בשנת תש"ה הצליח לגלית ולהציל את הספר "משפטי צדק" לר"ש גרמיזן ובהשתדלותו יצא הספר בהדור רב.
בשנת תר"ץ, כאשר פרץ סכסוך בין "ועד עדת הבבלים" ו"ועד העדה הספרדית" בירושלים בענין חלוקת כספי קופות הצדקה שבבבל למען ועניי א"י, פנה אליו הראש"ל ר' יעקב מאיר ובקש ממנו את חוות דעתו על פסק דינם של רבני בגדאד. על פסק דינו של ר' יצחק נסים שנתפרסם בקונטרס "כנגה צדקה" (ב' חלקים) סמכו רבני א"י וחכמי ארצות אחרות. מחדושי תורתו נתפרסמו בירחו נים "שערי ציון", "הדביר" ו"אהל תורה". תחת מכבש הדפוס נמצא עתה ספרו החשוב "יין הטוב" הכולל שו"ת רבים בעלי ערך.
אביו של החוקר הצעיר מאיר בניהו.
משיח גאליבוף
בן אהרן, ובן אחותו של ר' ראובן מלמד. נולד בבוכארה בשנת תרכ"ב (1862). בסוף תרמ"א (1881) עלה לארץ-ישראל והשתקע בירושלים. בכסלו תרמ"ד (1884) נשא לאשה את ישועה, בתו יחידתו של ר' ראובן מלמד (היא נפטרה ביום ה' בניסן תש''ד). בשנת תרנ"ט הדפים בירושלים ספר "הדרת זקנים" יחד עם שותפו עמנואל בן אהרן מאיינה המכונה אהרנוף.
בשנת תרפ"ד (1924) נסע לערי מצרים כשד"ר מטעם עדת הבוכארים.
נפטר בירושלים ד' טבת תרפ"ט. הניח אחריו בן אחד: רפאל, ושתי בנות. ר' פנחס בן צבי גראייבסקי הקדיש לכבודו את החוברת "עדת הבוכארים בירושלים" ירושלים, תרצ"ג.
אליהו מרדכי
בן נחום עזריה, נולד בבגדאד בשנת תרי"ב (1852). התחנך בחדרים של הימים ההם ובבית המדרש לרבנים בבגדאד הנקרא בשם "מדרש בית זלכה". בשנת תר"ל (1870) פתח בית ספר לעצמו ונשאר בתפקידו זה עד שנת תרע"ב (1912) . היה עסקן צבורי. בשנת תרנ"ח (1898) יסד יחד עם אחרים את חברת "אהבת שלום", שמטרתה להשלים בין יריבים וביחוד בין בעלי-דין המביאים את דיניהם בפני משרד הרבנות. התפרסם כמורה מומחה ובפי יהודי בגדאד נקרא בשם "מעלם אליהו" לאמר "המורה אליהו". בשנת תרע"ב נתמנה מטעם ועד בית החולים "מאיר אליהו" בבגדאד שיפקח על העניים והענינים הסוציאליים, בתפקיד זה שמש עד