מיוזמיו ובוניו. באותו פרק הזמן התקרב לחוגי קהק"ל ובמשך השנים 1925-1935 היה יו"ר הועד המקומי של קק"ל בירושלים.
כשקרא ז'בוטינסקי את קריאתו ע"ד יסוד הצה"ר, היה מהראשונים שנספחו לתנועה זו, ובביתו בירושלים נוסד הצה"ר. היה מחבריו ותומכיו של הצה"ר כל הימים, אך לא גרס את החרמת הקה"ק והיה מהתורמים הקבועים לקרן זו גם בשעה שהצה"ר החרים אותה.
בשנות חייו האחרונות הקציבה לו ההנה"צ משבורת חדשית כלאחד משרידי ביל"ו, אך הוא סירב לקבל את ההקצבה הנ"ל.
אם כי היה חפשי בדעות בכל זאת יצא פעם בחריפות נגד בן-יהודה, כשהלה הביע דברי אפיקורסות בהרצאתו על "קהלת והפילוסופיה היהודית".
בגיל למעלה משמונים נפטר בירושלים בכ"ט תשרי תש"ד (28.10.43)
חיים סלומון
נולד בירושלים, ח' אב תרל"ט (1679), לאביו ר' יואל משה סלומון , העסקן המעולה בצבור הירושלמי, מעורכי "הלבנון" ועורך "יהודה וירושלים", ממיסדי נחלת שבעה ופתח-תקוה (נכד ר' זלמן צורף , גואל ה"חורבה" ובן ר' מרדכי , חלוץ החקלאות והתעשיה בארץ, מבוני בית-הכנסת ה"חורבה", מראשוני הישוב האשכנזי בירושלים), ולאמו פרומה בת ר' אברהם רוטנברג. שנות ילדותו הראשונות עברו עליו בכפר יהודיה ליד פתח-תקוה בעת שאביו השתתף בפועל ביסוד המושבה החקלאית הראשונה מיסודם של אנשי ירושלים. אח"כ חזר עם הוריו ירושלימה ולמד בתלמוד-תורה ובישיבת "עץ חיים". קרא גם בשירת ימי הבינים ובספרות החדשה והשתלם בשפות ובהשכלה כללית.
כשיצא לחיי המעשה החל לעסוק במסחר רפואות זהשתתף ביסוד הפירמה הגדולה "סלומון, לוין ואלשטיין", שפתוחה סניפים ביתר ערי הארץ. עזר לאביו בעסקנות צבורית ולמד ממנו את דרכיה המעולות : מסירות, ענוה וטוהר - בהתאם למסורת של שלשה דורות, שקדמו לו בירושלים בדרכים אלה. השתתף בהקמת הבנין החדש של בית-החולים "ביקור חולים", שאביו פעל רבות למענו אף בשנותיו האתרוגות. כן השתתף ביסוד "תדר תורה תחכמוני'' בירושלים לפני מלחמת-העולם הראשונה, ששימש אבטפוס למוסד חנוכי חרדי מתאים לדרישות הזמן החדש, בבנין בית הרב הראשי וביסוד בית-הכנסת "ישורון".
אחרי מלחמת-העולם הראשונה התמסר לעסקנות צבורית וישובית במסגרת המורחבת בתנאי הזמן החדש. בשביעי של פסח תר"פ סידר החתמת אלפי יהודים על "פטיציה" לטובת זאב ז'בוטינסקי וחבריו שנאסרו בעכו ב"עוון" הפרעה בכח לפורעים הערבים שהשתוללו בירושלים במשך שלשה ימים לעיני השלטון הצבאי. ב-1924 נתמנה על-ידי המושל סיר רונלד סטורס לחבר עירית ירושלים ובמשך זמן מסוים היה אף סגן ראש העיריה. כן הוא שימש כמה שנים חבר ועד הקהלת וזמן מסוים אף נשיא הקהלת. בשנות 32- 1929 היה חבר הועד הלאומי, ובעת שירושלים העברית נתרוקנה בקיץ 1929 מעסקניה, שיצאו אל הקונגרס הציוני לציריך, השתתף עם יצחק בן-צבי בניהול הועד הלאומי בימים הקשים של פרעות תרפ"ט, ואח"כ היה עוזרו של פנחס רוטנברג בניהול הועד הלאומי כשנעשה הנסיון להחליף את ההנהגה הפוליטיתהמפלגתית המפולגת בהנהגה תקיפה ומעשית על בסיס של אחדות לאומית. וכשפורסם אח"כ "הספר הלבן" של מקדונלד, בו גילתה ממשלת אנגליה את כוונתה לחסל את הציונות, נסע ללונדון יחד עם פנחס רוטנברג ודוד רמז ב-1930 להביע את התנגדות הישוב למזימה זו, והופעתו הוסיפה על משקל ההתנגדות היהודית, שהביאה לידי פרסום "אגרת מקדונלד" הידועה, ששימשה נסיגה מאותו "הספר הלבן".
השתתף ביסוד שכונת רחביה, בנה בה את ביתו ונבחר לועד השכונה.
על-ידיו נשתמר חלק מהתעודות בדבר ראשית ימי פתח-תקוה, מעזבונם של המיסדים.
הרב שמואל אפרים טיקטין
נולד בירושלים לאביו יצחק יעקב ביום 2 במרס 1878. למד תלמוד ומפרשיו בישיבת "עץ חיים" בירושלים, ובשעות הפנאי הגה בספר התנ"ך והתעסק בידיעת השפה העברית. בשנת תרנ"א נתקבל לסופר עוזר אצל החכם זאב יעבץ שהיה עסוק בכתיבת ספרו דברי הימים לבנ"י ובעריכת ירחונו "הארץ", אחרי כן עבר לעבוד אצל אליעזר בן-יהודה בהעתקת המקורות ומראי המקומות למלון, ועריכת ה"השקפה" מסר לידו.
בערב שבועות תרע"א החל בעריכת עתונו "אונזער ברודער" והמו"ל היה מר ברוך רוהלד, השתת