ד"ר צבי ברוק
בן יעקב, נולד בצ'ר'ניגוב (רוסיה)) ז' תשרי תר"ל (1.10.1869) למשפחה אמידה שומרת דת ומשכילה כאחת. אביו היה עסקן צמרי מובהק, ובימי בחרותו ניסה אפילו לכתוב גם בעתונים. ידע יפה עברית, הכיר על בוריה את ספרותה, והשתתף בועידת העסקנים בפטרבורג בשנת 1882 כחבר ועד הפלך.
צבי למד בגמנסיה, והמשיך ללמוד עברית. לחובב ציון נהיה עוד בהיותו בן חמש עשרה, ובגיל זה כבר יסד חוגים לשם הפצת הרעיון הלאומי.
בשנת 1886 גמר את חוק למודיו בגימנסיה הממשלתית בהצטיינות, ואמר לעלות לארץ ישראל, אך הוריו הביאוהו מעשות זאת, ובאין ברירה החליט להמשיך את למודיו. הוא נתקבל לפקולטה הרפואית באוניברסיטה הקיובית. לא הסכים לקבל ממשפחתו להוצאות המחיה, ובחר להרויח את קיומו משעורים לעברית. הצטיין כנואם ותעמולתן מהמין המעולה ביותר וקנה לו שם בין העסקנים הציונים.
בשנת 1893 סיים את חוק לימודיו באוניברסיטה כרופא. עד מהרה נתמנה לרופא ב"זמסטבה"1) בפודבראינקה שבפלך צ'רניגוב. רק שנה עבד שם בתורת רופא, ואחר כך נסע לפטרבורג לשנה ואח"כ התישב בהומל.
בהומל עסק ברפואה, והרבה להושיט עורה רפואית לעניים ודלת העם שלא על מנת לקבל פרס, ועם זה התעסק גם בעבודה צבורית, אם כי פרנסתו לא היתה בריוח. עמד במשך שנים בראש החברה: "צדקה גדולה", ובימי נשיאותו הקימה החברה בנינים בשביל ה"תלמוד תורה" ובית הספר למלאכה, בהשתדלותו נפתח מטבח זול לעניים וגם עזר הרבה ביסוד "הלואה וחסכון" בעיר.
כציוני פעיל השתתף בועידת הציונים בביאליסטוק, שנתכנסה תיכף אחרי הקונגרס הציוני הראשון. עם הופעתו של הרצל הצטרף מיד לקהל חסידיו האדוקים, ובקונגרס השלישי נבחר למורשה הגליל של פלכי 1) שלטון עצמי מקומי כפרי ברוסיה.
מוהילוב, מינסק, וויטבסק. פעל רבות לטובת הציונות, עבר בערים ובעיירות והטיף. השפעתו על ההמונים היתה גדולה הן מצד כשרונו הדברני והן מפאת אישיותו המקסימה.
בשנת 1901 נבחר לרב מטעם בויטבסק. היה אז באופוזיציה לחבריו בהסתדרות הציונית. הם רצו להתעסק ב"עבודת ההווה" ("געגענווארטסארבייט") וגם בעבודה מעשית בארץ ישראל. כציוני מדיני מובהק התנגד לפעולות בשטח זה, ולכן קבל את הבחירה, כי ע"י כך קיים את הצו של הרצל ע"ד "כבוש הקהלות".
בויטבסק ניהל פעולה צבורית מבלי להסתלק מרפואה. היה חביב מאוד על כל חוגי האוכלוסיה היהודית, וכשהגיעה השעה לבחור בנציגי היהודים לפרלמנט הרוסי הראשון (הדומה הממלכתית) סומן כמועמד וגם נבחר.
אחרי שפוזרה הדומה הראשונה (1906) הושם במאסר בעוון חתמו על הכרוז הויבורגי שלא לשלם מסים לממשלה. כאשר תמו ימי מאסרו חזר לויטבסק והמשיך בעבודתו הציונית והצבורית.
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה התגייס כרופא, ובתקופת קרנסקי (1917), תפס מקום חשוב בין חוגי הרופאים הצבאיים, מכיון שהיה אהוב ומקובל על חבריו לעבודה, כיהודים כנוצרים.
עם גמר המלחמה והשתלטות הבולשביזם נמלט מרוסיה והגיע לקרים. גם בקרים וברוסטוב המשיך בעבודה ציונית ללא ליאות וללא הפסקה.
עם האפשרות הראשונה, בשנת 1920, עלה לא"י והתישב בה. דרכו כאן בארץ לא היתה סוגה בשושנים. קשה היה לו כאן להכות שרשים. בשנת 1921 נבחר כציר מארץ ישראל לקונגרס הציוני הי"ב.
מצבו החמרי הקשה, תנאי החיים והעבודה בא"י הכשילו את כוחותיו הרוחניים והוא חלה במחלה קשה ומסוכנת. יצא לאירופה לשם רפוי, אך הרופאים לא הצליחו להצילו ממות. בט"ו סיון תרפ"ב (1922) מת בברלין מתוך יסורים קשים.
בתל-אביב נקרא רחוב על שמו.
קרל (יעקב קאפל) נטר
בן ר' מאיר. - נולד בי"ב אלול תקפ"ו (14.9.1826) בעיר שטרסבורג שבאלזס. אביו היה ממשפחת רבנים ענפה וגם בעצמו היה רב ומשכיל.
נתחנך בבית מדרש למדעים (ליציאום) בשטרסבורג ואח"כ עבר ללמוד בבלפור. למודי היהדות למד מפי מורה מיוצאי פולין, וממנו שמע רבות על חיי היהודים הקשים במזרח אירופה.
בגמרו את חוק למודיו השתקע בלונדון והתחיל לעסוק במסחר, אך כעבור זמן-מה עבר לפריס ושם הצליח מאד במסחרו ועשה הון.
באותו פרק הזמן נמשך לעסקנות צבורית ויסד בי''ס למלאכה לילדי ישראל, וגם התענין בחיי הפועלים