צאצאיו: שמעון ז"ל (היה מזכיר חברת המלח בעתלית) ד"ר אברהם (שליח קרן היסוד), ד"ר יעקב (רופא ועסקן ציוני בקיפטון - דרום אפריקה), שלמה (עו"ד, מנהל בית ספר תרבות בבוקרשט), ודינה גולדנשטין (עתלית).
אליהו כהנוביץ
נולד בכפר אזדעלין, ליד הומל, רוסיה הלבנה, י"ג אדר תרנ"ז (1897), לאביו ר' מנחם יוסף, תלמיד-חכם, סוחר וחוכר-אחוזה, ולאמו שיינה פראדה לבית אלטרמן. למד ב"חדר" ואחר כך ב"חדר המתוקן" בהומל והשתלם בלימודים כלליים של בית-ספר תיכוני באופן פרטי. נכנס לעבודה משרדית ליד אחיו יהודה ליב גרשון (יל"ג) כהנוביץ בהלואה וחסכון לאומנים ורוכלים יהודים בהומל. אחרי שנים אחדות נתמנה לסגן מנהל החשבונות בצרכניה יהודית של חברה "עזרה עצמית" ונשאר בה גם אחרי הלאמתה עלידי המשטר הסוביטי, ותוך כך עבד בהתנדבות בניהול הפנקסים באגודה היצרנית של הסנדלרים בהומל.
כציוני נאמן וכחבר מסור לאגודת "צעירי ציון" בהומל השתתף בפעילות בכל עבודותיה ובתרע"ח הלך להכשרה חקלאית לחוה שליד אודיסה שהתנהלה על-ידי האגרונום א. זוסמן, ובשובו משם עזר ליסוד שתי קבוצות חקלאיות ליד הומל, שמטרתן המוסתרת מעיני השלטונות היתה להכשיר את החברים לעבודה חקלאית בארץ-ישראל.
בחורף תרפ"א יצא לדרך עם חברים חלוצים מ"צעירי ציון" לעלות לארץ-ישראל. בלי רשיונות נסיעה ויציאה מהשלטון הרוסי. בהרפתקאות רבות הגיעו עד גבול פולין ובחודש אדר עברו בשחיה את נהר הגבול, נפלו בידי החיילים הפולנים שומרי הגבול, שהכו אותם, שדדו מהם את הכל והושיבום בכלא. בהשתדלות מאומצת של ציוני באראנוביץ שוחררו ונמלטו לפנים פולין, עבדו עבודת פרך והסתתרו בבתי-כנסיות מפני המשטרה עד שקיבלו סרטיפיקטים, וכך הגיע אליהו ארצה בראשית תרפ"ב אחרי שמונה חדשי נדודים. כאן קיבל מיד עבודה משרדית בחברת "חירם" בחיפה, אך הוא נשא את נפשו לעבודה חקלאית, שלדעתו היא העיקרית בבנין הארץ, ועבר לעבוד בבנימינה. קשי העבודה והחיים במושבה בראשיתה והקדחת שתקפה אותו הכריחוהו לשוב לעבודה משרדית. עבד כמנהל חשבונות ב"המשביר" בטבריה, אך האקלים הלוהט הזיק לבריאותו שנתרופפה עוד מעת השחיה במי-השלג בנהר של גבול פולין. אז עבר לעבוד כמזכיר ומנהל חשבונות בכפר-ילדים שלרגלי גבעת המורה. שם עבד שנים אחדות במשרד ובניהול המשק ובסידור בוגרי המוסד בעבודה במושבות תוך תנאי-חיים קשים, ונפל למשכב. אחרי שהבריא בחוג משפחתו בתל-אביב נכנס לעבודת המזכירות ב"מרכז" ברית הפיקוח של הקואופרציה האשראית בארץ, ואחר כך עבד במוסד הכספי המרכזי "בנק זרובבל". אך מחלתו נתעוררה מחדש, הוכנס לבית-החולים "הדסה" בצפת לריפוי, ושם נפטר ביום ד' אב תרצ"ד.
ד"ר יוסף מוהליבר
בן שלמה, נולד בי"ב חשון תרל"ג (1872) בעיר ראדום שבפולין. היה נכדו של הרב המפורסם מראשוני חבת ציון והציונות - ר' שמואל מוהליבר ובביתו התחנך. כשגדל - הוסמך לרבנות, והתחיל ללמוד שפות, וסבו ר' שמואל שלח אותו לצרפת לבית הספר הגבוה העליון לחקלאות במונפליה.
אחרי שהוכתר בתואר מהנדס-אגרונום בשנת 1894, עבר לקניגסברג שבגרמניה, ושם המשיך את למודיו, ובשנת 1900 הוכתר בתואר ד"ר לפילוסופיה ופדגוגיה.
לציונות נמשך עוד מילדותו, מבית סבו מורו, וכשקרא הרצל את קריאתו הגדולה נהיה לציוני והשתתף כציר בקונגרס הציוני הראשון.