בימיו היו - מלחמות ומחלוקות במטרות שונות: "מלחמת העצמאות" לשחרור העדה האשכנזית מאפוטרופסותה של הספרדית, התחרות תרבותית ומחלוקות בין הפורשים והחסידים, בין הכוללים, ועוד ועוד. אך הוא לא השתתף בכל אלה.
היה מטובי בעלי הדקדוק בירושלים ועזר לאביו בהגהת הספרים, שנדפסו בדפוסו של ר' ישראל בק. ביחוד הצטיין בקריאה בתורה ובהפטרות, בשמירה על דקדוק הקריאה והנגינה לפי מסורת שקלוב ומוהילוב שנשתמרה בטהרתה במשך דורות רבים, וכן היה מדקדק בהברת התפילות והקנה את ידיעותיו אלה לרבים. ממנו למדו קריאה בתורה ובנביאים ר' יעקב גולדמן, ר' ח, מ. מיכלין ואחרים. בכל יום ו' אחרי הצהרים היה מאסף נערים בבית-המדרש הישן של כולל רייסין בעיר העתיקה, ואח"כ בבית-הכנסת של שכונת מאה שערים, והיה מלמדם טעמי נגינה בקריאה בתורה בדקדוק ההברה והנעימה.
נפטר בירושלים, בן שלשים ותשע, ט"ז כסלו תרמ"ה, ונקבר בהר הזיתים.
יצחק מרדכי סחרוב
נולד באנטופול, פלך גרודנה, רוסיה הלבנה, ד' תמוז תרל"ה (1875), לאביו הרב יחזקאל, שהיה גדול בתורה ורבם של גדולי תורה אך לפרנסתו עסק במסחר, ולאמו חיה אסתר (עטיל) שהיתה דור שביעי להגאון בעל "תוספות יום-טוב".
למד תורה מפי אביו ומגאוני ליטא: הרב שבתי ואלאך ברוזינוי (אבי-אביו של מקסים ואלאך-ליטבינוב, מיניסטר החוץ לשעבר ברוסיה הסובייטית), הרב ז. סנדר שפירא במאלטש (שהיה אח"כ רב בקריניק, אביו של הרב אברהם דב הכהן שפירא, הרב האחרון של קהלת קובנה עד לחורבנה בידי הנאצים ועוזריהם הליטאים), והרב צבי הכהן רבינוביץ באנטופול (שהיה בעל ידיעות רבות במתימטיקה).
השתתף בעסקי המסחר של אביו ובחנוכה תרס"ב עלה ארצה עם הוריו, ועוד באניה כבר התחיל בקשרי מסחר עם אנשי-עסקים ועד שהגיעו ליפו הרויח בקניותיו, ועלה עם הוריו להתישב בירושלים.
באותה שנה נשא לאשה את רבקה, בתו הבכירה של העסקן חישובי וחובב-ציון ר' יצחק אייזיק בן-טובים. בהמלצת הרי"מ פינס נתקבל לעבודה כגזבר ומנהל העסק בבית-המסחר "כל-בו" של העסקן ר' מרדכי אדלמן , ובו בזמן התנדב לשמש גם גזבר ועוזר פעיל לר' מרדכי בעסקי מצוה שהיו עליו כנציגה של חברת "למען ציון" מגרמניה בחלוקת תמיכות למוסדות חינוך וחסד וליחידים ובעיקר לכל מיני פעולות לחיזוק כוחו הכלכלי של הישוב, עזרה קונסטרוקטיבית לאנשי מלאכה ולחלוצי הישוב היהודי בערים ערביות. משחוסל ביתהמסחר של אדלמן לאחר שלש שנים החל סחרוב לעסוק במסחר עצים וחמרי בנין, שעד הזמן ההוא שלטו בו בעיקר ערבים נוצרים בירושלים. הוא קשר קשרי מסחר עם סוחרים יהודים גדולים ביפו ושימש נציג הפירמה הגדולה לסחר-עצים ליטוינסקי את פרנק מיפו, ובמאבק קשה וממושך הצליח לכבוש לו מקום בענף זה בירושלים על אף ההתחרות של הסוחרים הערבים. הביא מרוסיה מטענים גדולים של עצים, קמח, חמרי בנין לתנורים ועוד, באמצעות הבנק האודיסאי של שמואל ברבאש (עסקן ידוע של חובבי ציון). בשנת תרע"ד פתח לעסקו סניף ביפו בשותפות עם סעיד אבו-חדרה.
כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה קיבל את הנתינות הטורקית לבל יוברח לעזוב את הארץ. השתתף כנציג כמה שכונות ירושלמיות בועד לחלוקת צרכי המזון שבאו בתור סיוע לנגועי הרעב באניה "וולקאן" מאמריקה. כן השתתף עם דוד ילין ועם פרופ' ב. שץ בועד לקבלת פני אנוואר פחה, מיניסטר-המלחמה הטורקי בעת ביקורו בירושלים.
בשנות המלחמה החרים השלטון הטורקי הצבאי את הסחורות ממחסניו לצרכי הצבא תמורת פתקאות חסרותערך, גויס לצבא ופדה את עצמו בתשלום "בדל" ובסוף גויס בכל זאת ונשלח לעבוד בניסור עצים בבית-לחם.
אחרי המלחמה עבר לתל-אביב והתחיל מחדש בביסוס קיומו. יסד טחנה בתל-אביב ועוד טחנה בחברון (יחד עם ברוך גורלסקי) שהתקיימה שם שנים אחדות כעמדת-חלוץ כלכלית עברית בעיר האבות. מתרפ"ה ואילך חזר לעסוק במסחר עצים וחמרי בנין.
עסק ועוסק בצרכי צבור כגבאי בית-הכנסת הגדול במשך שנים רבות והיה בין נציגי בתי-הכנסיות בבחירת רבנים ראשיים, חבר ועד "עונג שבת" שב"אהל שם", ממיסדי "היכל התלמוד", וחבר פעיל בעוד כמה מוסדות ומפעלים צבוריים.
גאל יחד עם שמואל אשכנזי שטח קרקע שעליו בנויים כיום כמה רחובות של מרכז בעלי מלאכה בתלאביב וכ-40 דונם מאת משפחת נבולסי (כיום "שכונת אשכנזי-סחרוב") ליד תחנת האוטובוסים המרכזית.