של החלוצים בדרכם מרוסיה לארץ-ישראל. ב-1922 נסע בשליחות ועד העזרה היהודי להוביל משלוח מזון ליהורים נגועי הרעב בקרים. ב-1923 נסע לפראג, למד בביתספר גבוה למסחר עד שהוסמך למהנדס מסחרי, ובאותו הזמן ניהל שם את המשרד הארצישראלי המרכזי לצ'כוסלובקיה.
ב-1927 עלה ארצה, התישב בחיפה ועסק במקצועו כרואה-חשבון מוסמך. השתתף בפעולות המוסדות הצבוריים השונים, ועד הקהילה, מגבית התגייסות, מכבי. היה איש עדין הנפש ואהוב על הבריות.
אחרי מחלה קשה נפטר בחיפה, י"ט תשרי תש"ז (14.10.46).
"מכבי" חיפה החליט להקים לזכרו מפעל תרבותי לנוער.
אחיו ישעיהו עורך-דין ועסקן צבורי.
שמואל עבו
נולד באלג'יר, בשנת תקמ"ט (1789), לאביו אברהם , "סוחר גדול שעסק ביצוא תוצרת אלג'יר לארצות חוץ. למד בת"ת ובישיבה והוסמך לרבנות, ואח"כ עזר לאביו בעסקי מסחרו.
כשדיכאו הצרפתים את המרד של האמיר עבדול קאדר אל-האשמי והגלוהו מאלג'יר והוא עבר לדמשק, רמזו השלטונות לשמואל עבו, ידידו של האמיר המורד, שייטיב לעשות אם יעזוב גם הוא את אלג'יר. ובשנת תקע"ז (1817) עלה ארצה עם הוריו וכל משפחתו ורכושו הגדול והתישב בצפת.
אחרי שנים אחדות נסע להודו וקיבל מידי עובדיה (עבדאללה) דוד ששון את המונופול למסחר בחומר הצבעלבגדים "ניל" (אנילין) בארץ-ישראל ובסביבותיה, ולבקשת מר ששון, תמורת הזכיון רב-הערך, נשאר שם שנים אחדות לארגן את העדה היהודית ולהיות לה לרב ומורה. ביזמתו ובהשתדלותו יסד שם מר ששון בית הכנסת אורחים על שם שמואל עבו. וכשחזר לצפת אישרה הממשלה הטורקית את הזכיון.
לאחר זמן נתן את דעתו להציל את יהודי צפת ממצבם העלוב בעקב ההתנפלויות הרבות של הערבים השכנים שפגעו בגופם וברכושם ואין מושיע, כי קצרה ידם ורפה רצונם של שרי השלטון הטורקי להגן עליהם. מקודם ביקש מהשלטונות שתנתן ליהודים זכות להגן על עצמם בנשק, וכשלא נענה נסע לאלג'יר ובהשתדלות ראשי העדה היהודית ונכבדיה בפני השלטון הצרפתי נתמנה מטעם ממשלת צרפת לקונסול בגליל, וכך ניתנה לו האפשרות החוקית להגן על יהודי צפת וטבריה שיהיו נתיני צרפת בכחה של המעצמה האדירה העומדת מאחורי גבו. לפי גירסה אחרת נתמנה לקונסול צרפת בהשתדלות סיר משה מונטיפיורי. - בעת ביקורו הראשון בארץ, בתקפ"ח, התאונן עבו לפניו על הקונסול הצרפתי בחיפה, שהוא שונא ישראל. שאל אותו מונטיפיורי, אם הוא מוכן לקבל עליו את התפקיד הזה לצפת ולטבריה, וכשהסכים השיג מונטיפיורי בשבילו את המינוי מאת ממשלת צרפת במסעו הביתה דרך פאריס).
משנתמנה לקונסול השפיע על יהודי צפת וטבריה שירשמו אצלו כנתיני צרפת, ורבים נענו להצעתו. גם רבים מערביי הגליל, ואפילו בידואים, וביחוד מושלמים יוצאי מארוקו, נרשמו אצלו כנתיני צרפת, והוא הגן בתוקף על כולם בפני הנגישות של הפקידות הטורקית. בתקופת כהונתו כקונסול צרפת למעלה מארבעים שנה.
בעת מרד הפלחים והבידואים מסביבת צפת בשלטון המצרי של אברהים פחה, נציבו ובנו-חורגו של מוחמד עלי שליט מצרים, התנפלו המורדים על צפת ביום ח' סיון תקצ"ד, ובמשך 33 ימים בזזו ופצעו ורצחו אנשים למאות. אח"כ נפגעו התושבים ממרד הדרוזים. וביום כ"ד טבת תקצ"ז (1.1.1837) נחרבה צפת ברעש האדמה ומתוך 4000 תושביה נהרגו למעלה מ-2000 נפש, ורבים מהשרידים היהודים נמלטו לטבריה, ירושלים וחברון.
אחרי הרעש התמסר עבו יחד עם הרב מאבריטש, ראש האשכנזים החסידים, לקומם את העיר מהריסותיה. הביאו מדמשק פועלי בנין לתקן את הבתים שנחרבו והקימו את בית-הכנסת של האר"י ברובע הספרדי, שלפני כן היה דומה במראהו למערה קטנה. שקד על חידוש החיים בעיר, והיה בין מנהיגיה אף כנשיא הכוללות ורבה של העדה. בני דורו כינוהו בתוארים "הארי שבחבורה", "העומד בפרץ" וכו'. (תוארים אלה נשארו חקוקים מטעם מוקיריו על נרתיקי ספרי-תורה מצופים כסף וזהב, שהוא הקדישם, בבית-הכנסת של רבי יוסף בנאה בצפת).
הצטיין באומץ-לב ולא פחד מאיומי ערבים שוחרי אלימות ופשעים. חיסל והרחיק מצפת שודדים שהטילו את אימתם על כל הסביבה ופעם אף הביא מאיסטמבול דבר-מלכות ("פירמאן") לתלות שודד-רוצח ידוע, שהטיל את מוראו על יהודי צפת. עזר לרכישת קרקעות ליהודים בסביבת העיר. גאל מידי הערבים את חלקת האדמה הסמוכה לקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, הקים את המצבה וחלק הבנין שעליה. בפעולות אלה רכש את הזכות לו ולצאצאיו אחריו, שתהלוכת ספר התורה לחגיגת ל"ג בעומר מצפת למירון תצא מביתו.
נפטר בצפת, א' תשרי תרל"ט.
משה חיים בלומנפלד
נולד בירושלים, בשנת תרכ"ז (1867), לאביו יהודה (שנקרא בירושלים ר' יודל לומז'ר , על שום שהיה הלומזאי הראשון שעלה ארצה - בסירת מפרש בנסיעה שארכה חצי שנה) ולאמו פינה בת ר' ישראל בק, חלוץ מלאכת הדפוס בארץ, ממיסידיה וראשיה של עדת החסידים בירושלים. למד בחדרים ובישיבות, נשא לאשר, את חיה שרה בת הרב יוסף חיים אפשטין. בשנת תרנ"ה התישב ביפו ועסק בגבית מס החניה בדרך יפו-ירושלים (עבור החוכרים יצחק ובנו שמעון רוקח, שחכרו את המס מאת הממשלה התורכית), אח"כ עבד כפקיד בחנותו של יחזקאל דנין ביפו. נסע לאמריקה לכמה שנים ובגלל הקושי שם לתמנע מחלול שבת, חזר ארצה. היה חבר פעיל בלשכת