"אחוה", השתתף ביסוד שכונתה הקטנה ליד נוה צדק (כיום רחוב אחוה בתל אביב) ובנה בה את ביתו. גן היה פעיל בארגון קהלת יפו ושרותיה וביסוד חברה קדישא העצמאית של האשכנזים ואח"כ באיחוד החברה של שתי העדות בתנאי שויון.
כשנוסדה אגודת "פרדס" בתרס"ד נתמנה למנהל משלוחי הפרי בנמל יפו, ותודות לקשריו עם פקידי הנמל ועם הספנים סייע לעולים יהודים להגיע בשלום אל החוף בסירות ולהסתנן ארצה על אף הגזירות וההגבלות של השלטון הטורקי. שהה שנים אחדות באמריקה וחזר לפני פרוץ מלחמת-העולם הראשונה.
בתקופת המלחמה נסע לבקשת מאיר דיזנגוף לטורקיה לקנות מצרכים להקלת מצוקת הרעב בישוב. השתמש בקשריו עם אנשי השלטון להקלת פגעי הגזירות והנגישות מיהודים רבים, הצלות ממאסר, שחרור מהצבא על ידי העסקתם בעבודת כריתת עצים לצבא בחדרה בקבלנות של חברת "פרדס", וכו'.
אחרי המלחמה השתתף ביסוד השכונה רמתהשרון בתל-אביב ובנה בה את הבית הראשון (כיום ברחוב החשמל), עזר ברכישת הקרקע שעליו נבנתה אח"כ תחנת החשמל ליד השכונה, וכן השתמש בקשריו עם נכבדי הערבים לעזרה לגאולת קרקעות שונים.
לעת זקנתו פרש מעבודתו בחברת "פרדס" ועבר לגור ברחובות עם אחיו ר' אברהם בלומנפלד. נפטר בתל-אביב, י"ח ניסן תש"ה (1.4.45).
צאצאיו : צפורה אשת שמואל אייזנברג, מינה אשת אלתר שרשבסקי, מרים אשת מאיר פורדהויז, אליעזר, ישראל, יצחק, יעקב (ז"ל), שושנה (ז"ל) אשת משה מטלון מאלכסנדריה, יהודית אשת אהרן ירושלמי.
יחיאל מאיר ברקוביץ
נולד ביאסי, רומניה, בשנת תרט"ו (1855), לאביו ברך גרוס (השלטון המקומי ביאסי לא הכיר בשם משפחה זה, וכשהיה לו פעם ענין אצל השלטון הדביקו לו במשרד את השם ברקוביץ , כלומר: בנו של ברך). למד בחדרים ובישיבה עד גיל 17 שנה, נשא לאשה את טובה בת דודו אחי אמו אברהם קוטשר , חובב ציון נלהב, והחל לעיסוק במסחר ובקבלנות-הספקה לצבא. גם הוא, כחותנו וכאשתו, היה חובב ציון מנעוריו, אך עסקיו המשגשגים ויחסיו הטובים עם קציני הצבא שבא אתם במגע לרגל עסקיו איפשרו לו לחיות בשלוה ביאסי. פעם בהיותו בבית אחד הקצינים שר בנו של הקצין שיר-נאצה אנטישמי והוריו לא השתיקוהו. אז ויתר על העסקים עם הצבא ובלבו גמלה ההחלטה לעלות ארצה. את בניו לא שלח לבית-הספר הממשלתי ונתן להם חינוך יהודי בלבד, על מנת להשלימו בחינוך עברי בארץ-ישראל. השתתף בפעילות בתנועת חיבת ציון, קיים קשרי ידידות עם אברהם גולדפאדן, אבי התיאטרון היהודי, בעת שיסד את התיאטרון ביאסי, וכן היה בידידות עם ראשי הציונים שמואל פינלס וד"ר ליפא קארפל (מי שהיה הנשיא הפותח של הקונגרס הציוני הראשון בנאזל).
ב-1892 או 1893 ביקר בארץ ובשובו השתתף כציר בועידה הציונית בגאלאץ בנשיאותם של שני ראשי הציונים הנ"ל ועורר התפעלות רבה ברשמים שמסר ממסעו בארץ. ביינתים יסד אגודה של יהודי רומניה להתנחלות בארץ-ישראל, ובמהרה הצטרפו אליה גם יהודים מבולגריה, כ- 120 משפחות יחד. נסע בשליחות האגודה אל "הועד הפלשתינאי" שבפאריס, ובתיווכם של הרב צדוק הכהן ואליהו שייד (מנהל עניני ההתישבות של הבארון בנימין רוטשילד בארץ-ישראל) בא בדברים עם הבארון וקנה ממנו בשביל חברי אגודתו 20.000 דונם, אדמת סחם ג'ולן, מהשטח הגדול שהבאתן רכש לו מכבר באדמת הגולן בעבר הירדן (בשטח סוריה כיום), והבארון נטל על עצמו להשיג למתנחלים רשיון עליה והתישבות מאת ממשלת טורקיה. לשם כך נסע בשליחותו אליהו שייך עם ברקוביץ לאיסטמבול, אך לא הצליחו בהשתדלותם. אז שלח הבארון את ברקוביץ לשטח הנחלה, כדי להכין את הקרקע ובתים בשביל המתנחלים, שיבואו אחריו כשיתקבלו הרשיונות.