נשא לאשה את שמחה בת משה לוי, מסוחרי ירושלים.
ב-1932 נתמנה לחבר בית-המשפט המחוזי ביפו וב-1936 נתמנה לשופט יהודי ראשון בבית-המשפט המחוזי שיסדה אז הממשלה בתל-אביב והוא היה השופט שפתח אותו.
חי בענוה, אינו מתבלט בעסקנות צבורית ופוליטית ומסור למקצועו ולעבודתו.
צאצאיו: משה, אליהו, שלום, כרמלה.
מנחם מנדל פבזנר
נולד בצ'צ'רסק, פלך מוהילב (רוסיה) בשנת תרכ"ח (1868) לאביו אברהם אבא, בר-אוריין, חסיד, בעל אחוזת בלסוני שעל נהר סוג', ולאמו נחמה חנה , נכדת הרב והסופר התלמודי ר' יצחק אייזיק אבן-טוב מהומל.
נתחנך חינוך מסורתי והשתלם בהשכלה עברית וכללית בבית הוריו. הצטרף מנעוריו לתנועת הבת ציון ומשנתו ה-17 היה חבר לאגודת "נם ציונה" האודיסאית, שגיסו עוה"ד אשר גבינסקי היה ממיסדיה.
בהשפעת שני צעירים אלה, בנו וחתנו, עלה ר' אברהם אבא ארצה בשנת תר"ן, יחד עם אחדים מבניו וגם מנחם מנדל ביניהם, והתישב בגדרה. אחרי זמן מה שלח האב את מנחם מנדיל חזרה לרוסיה לפרק את עסקיו. אך העסקים התפתחו ופירוקם נמשך כמה שנים, ובינתים עשה מנחם מנדל גם לביתו מפעם לפעם ביקר בארץ וחשב את עצמו לאזרח גדרה ושוב יצא לרוסיה, בתקוה לשוב במהרה ארצה ולהשאר בה בקביעות, וכך נמשך הדבר עד פרוץ מלחמת-העולם הראשונה, ותוך כך היה עסקן ציוני, פעיל גם בעניני הקהלה והצבור, במקומות מגוריו ברוסיה.
בתרנ"ה נשא לאשה את ביילה בת ישעיהו תאומים מרומני, פלך פולטאבה, ממשפחת הסופר "משכיל לאיתן". (בן דודה היה השומר צבי בורטנובסקי , שנפל על משמרתו בסג'רה).
בתרנ"ו עבר לאודיסה והיה פעיל בין הציונים בחבורת פרופ. צבי בלקובסקי , פרופ' נחום סלושץ, ד"ריוסף קלויזנר ועוד. בתרנ"ט עבר לעיר גאדיאץ, פלך. פולטאבה, ועסק במסחר. בתרס"ט, אחרי שובו מביקור בארץ-ישראל, עבר ליקאטרינוסלאב (כיום דניפרופטרובסק) והיה סוחר ובעל דפוס. כאן מצא מרכז ציוני ער ופעיל מימי אוסישקין וד"ר שמריהו לוין, ומיד תפס לו מקום בין ראשי הפעילים בהסתדרות הציונית חמקומית כמורשה הקרן הקיימת לישראל ועוסק בארגון ובתעמולה וביתו היה אכסניה לגדולי המרצים והמנהיגים הציוניים. כן השתתף בעבודות הקהלת ומוסדות העזרה ובמלחמת העולם הראשונה פעל במרץ ובהתמדה לעזרת. הפליטים היהודים שמילאו את העיר.
בתקופת המהפכה הרוסית ומלחמת האזרחים וחילופי השלטון סבל רדיפות ותלאות רבות פעם כיהודי, פעם כציוני ופעם ב"בורגני", ואחרי התגבשות המשטר הסובייטי המשיך בפעילות ציונית במחתרת ובכל שבוע היו מתאספים בביתו שרידי הציונים הכלליים שבעיר. בספטמבר 1924 נאסר יחד עם עשרות חברים ציונים וישב בכלא ה"צ'קה" באשמת ציונות ואחר-כך שוחררו.
שבע שנים ארכה השתדלות בניו שבארץ: עוה"ד ישעיהו ו רואה-החשבונות אשר, עד שקיבלו בשבילו ובשביל רעיתו רשיון לצאת מרוסיה ולעלות ארצה, ובשנת 1933 זכו סוף-סוף לבוא.
בשנותיו האחרונות חי בשקט בארץ, עייף ותשוש מהתלאות הרבות שעברו עליו ברוסיה.
נפטר בתל-אביב, כ"ה אדר תש"ב, ולבקשתו הובא לקבורה בגדרה ליד קבר אביו.
צאצאיו: ישעיהו (עו"ד), מרים (רופאה), לידיה, אשר ז"ל (רואה חשבון) וארקאדי.
שמואל מאיר משיוף
נולד בירושלים, כ"ח סיון תרמ"ו (1886), לאביו יצחק אפרים בנימין (דור חמישי בארץ, מצאצאי עלית החסידים - הראשון במשפחה, ר' משה משקלוב, עלה ארצה לעצת האדמו"ר בעל ה"תניא", ואחרי טלטולי נסיעה שארכו שנה וחצי הגיע לטבריה באלול תקל"ח, וצאצאיו פעלו רבות למען בנין הישוב ופיתוח המסחר וחיי הכלכלה בארץ; ר' יצחק אפרים בנימין נולד בירושלים, י"ב טבת תר"י, ונפטר בה, כ"ז אדר ב' תרפ"א - היה סוחר אמיד בתבואות וקמח ובעל טחנות, ממיסדי מאה שערים ושכונת ניסן בק) ולאמו רבקה בת שלום וסטרנה קזרנובסקי מצאצאי הרב בעל ה"תניא", שנולדה בליובאוויטש ועלתה ארצה עם הוריה בשנת תרי"ח לעצת הרב בעל "צמח צדק" בנסיעה שארכה קרוב לשנה וברכיבה על גמלים עלו מיפו ישר לחברון, שם כבר קדמה לה סבתה מנוחה רחל נכדת בעל ה"תניא".
למד בחדרים, בתלמוד-תורה "עץ חיים" ובישיבות ולימודי חול מפי מורים פרטיים.
ב-1908 נשא לאשה את רישל בת גרשון גולדשטין.
עסק בעניני צבור וכבן הישוב הישן נתן יד לעולים החדשים לחיזוק הישוב, חידושו והרחבתו. היה לפני מלחמת-העולם הראשונה חבר ועד העליה מיסודו של