צאצאיו: שלמה זלמן (מנהל אפ"ב בחיפה), משה (ניו-יורק), רבקה אשת אליהו פרוינדליך, רחל אשת שמחה רוזנגרטן (בהנהלת אפ"ב בת''א), חנה אשת יצחק זינגרמן (ירושלים), שרה אשת הרי גולדנברג (ניו-יורק).
דוד דניאל גלאצר הי"ד
נולד בבוצ'אץ, גליציה המזרחית, באייר תרכ"ט, לאביו ר' נחום. נתחנך חינוך תורני והרבה לשקוד בבחדותו על התנ"ך, הספרות התלמודית, ספרי המוסר והחכמה של גדולי ישראל מימי הבינים. נשא אשה, התישב בלבוב ועסק במסחר והמשיך להגות בספרי תורה וחכמה. במלחמת-העולם הראשונה נמלטה משפחתו מלבוב מפני הכיבוש הרוסי והוא שרת בצבא האוסטרי. אחרי המלחמה חזר ללבוב והמשיך לעסוק במסחר ובתורה. בתרפ"ה עלה ארצה עם משפחתו והתישב בתל-אביב.
בקיץ תרפ"ט נסע לשבועות אחדים למוצא להנפש מעמלו והתאכסן בבית אריה ליב מקלף . בשבת, י"ח אב תרפ"ט, כשהפורעים הערבים מהכפר הסמוך קלנדיה התנפלו על יהודי מוצא ועל בית מקלף, הציעו לו לעבור אל הבית הסמוך, שהיה מוגן יותר. אך לבו לא נתנו לעזוב את אחיו בצרה ולהמלט. וכשפרצו הפורעים אל הבית והשמידו את כל יושביו נהרג גם הוא, והובא לקבורה בירושלים.
אהרן חיות
נולד בעיר זימל, ליטא, על גבול לטביה, בט"ו אדר תרל"ח (1878) לאביו ר' מתתיהו, סוחר-יערות ועסקן צבורי, ולאמו מרת פיגה מן . למד תורה ב"חדר" ובשנת תר"ן, בהיותו בן 12 וחצי, כשעלתה אם-אביו מרת אגא חיות (שמוצאה ממשפחת רבנים מפורסמים) לארץ-ישראל, עזב את בית אביו העשיר ועלה עם הסבתא ללמוד תורה בירושלים. כאן למד בישיבת "עץ חיים" ובשנת תרנ"ז נשא לאשה את מרת רחל, בת העסקן הנודע ר' בצלאל הכהן לאפין . לאחר נישואיו יצא לעולם המעשה לעסוק במסחר ובראשית צעדיו בענף זה כבר נתן את דעתו לשפר את מעמד המסחר העברי בארץ. לשם כך בא בדברים עם גדולי הסוחרים היהודים ובשנת תרנ"ט עלה בידו לשתף שבעה מהם ביסוד חברה ליבוא נפט (חברה יהודית למסחר ואשונה בארץ); בן 22 נתמנה למנהלה, ואף ניהל אותה בכשרון ובהצלחה ובמשך שנתים הכניס ארצה 50.000 תיבות נפט, - מספר ענקי בתנאי הימים ההם.
בשנת תר''ס מינהו רבי שמואל סלנט, רבה של ירושלים, לנאמן על קבלת משלוחי הכספים, המגיעים באמצעות הסוכנות הרוסית (שהיתה אז ביפו) על שם הרב, לטובת מוסדות התורה והחסד שבעיר הקודש. בתפקידו זה המשיך 1/2 4שנים, עד שפתחה הממשלה הרוסית סניף בירושלים, וגם אחר-כך היה ידידו ונאמןביתו של הרב ויועצו בעניני-צבור חשובים ועסקן פעיל ותומך במוסדות התורה והחסד. בפעולתו זו המשיך במלחמת העולם הראשונה, כשהרעב גבר בארץ ומצוקתם של לומדי התורה גדלה ביותר.
עוד לפני המלחמה ההיא, בתרס"ט, השתתף ביסוד "חדר-תורה תחכמוני" בירושלים. אחרי המלחמה, בתרע"ט, השתתף ביסוד לשכת המסחר בירושלים בתור אימפורטר וסוחר סיטונאי לקמח ומכולת, ומאז הוא חבר ועד הלשכה. במסחרו קנה לו שם טוב בארץ ובארצות השכנות, ואף גדולי הסוחרים הסורים היו מזמינים את צרכיהם באמצעותו.
בעסקו בסחר הקמח נתן את דעתו על התקלה, שהטחנות שבארץ טוחנות רק קמח ממין פשוט, ואת המינים המשובחים צריך להביא מעבר לים. כדי להסיר תקלה זו ולחסוך את שכר הטחינה ממאזן-התשלומים של ארצנו, יסד בתרצ"ו בתל-אביב טחנה משוכללת ביותר, מצוידת במכונות חדישות במקצוע, ובעקבותיו הזמינו גם טחנות גדולות אחרות מכונות חדישות, ועל-ידי כך עלתה הרמה המקצועית של הטחינה.
בראשית מלחמת-העולם השנית, כשתקנות שעתהחירום החלו מנשלות את הסוחרים הותיקים מעמדותיהם, יסד את ארגון האימפורטרים והסיטונאים בירושלים והשתדל בהשפעתו אצל שלטונות הפיקוח לעזור לסוחרים המקופחים.
מאז בנה את ביתו ברחביה הוא משתתף בהנהגת עניני השכונה כחבר הועד. בתרצ"ב הפעיל את תושביה למען בנין בית-הכנסת של השכונה, שבו ניתן מקום