בצריף דל בראשון לציון בראשית ימיה. וכשנשלח בעלה מטעם ועד המושבה לבקש עזרה מנדיבי ישראל באירופה להשלמת קדיחת הבאר, לא עיכבה אותו אף כי ילדיה חלו וקדחו בזמן ההוא ומצבה החמרי היה רחוק מאוד מביסוס כל-שהוא.
אחרי שוב בעלה מפאריס ובידו התחלה של עזרה ממשית למושבה והבטחות טובות לעתיד, זכתה לשנים מעטות של חיי שלוה בביתם החדש, שהיה מרכז לצעירי המשכילים של המושבה, ובשירתה ובנגינתה בפסנתר הנעימה לחבורת המיסדים והמתקנים אחרי שעות ויכוחיהם. עזרה לבעלה בעבודה הקשה בבית וברפת וטיפלה ב-12 פרות ובעשית החמאה והגבינה כדי להשלים את החסר בפרנסה. השתתפה בהתענינות ערה בחיים הצבוריים ועזרה לבעלה בתעמולה נגד העריצות של פקידות הבארון. וכשנגזר אח"כ על בעלה מטעם הבארון שיעזוב את המקום והאכרים אמרו להתקומם נגד הגזירה, שידלה אותם שיוותרו לטובת הישוב, לבל ימנע הבארון את עזרתו לביסוס המושבות בארץ ולהרחבת פעולתו בה. אז יצאה עם בעלה וילדיה לגור בלוד, בודדים בכפר הערבי, שם התענה בעלה ביסורי-חלוץ בהקמת תעשית שמן ונאבק עם מחסור תמידי ולחץ של חובות. בגלל המחסור אף יצאה פעם לרוסיה אל המשפחה וחזרה ונשאה בעול הכבד עם בעלה ועודדה אותו בכל דרך חייו הקשה ורבת התלאות.
אחרי מות בעלה בתרס"ב ירדה מצרימה אל בתה יהודית (אידה), שגרה עם בעלה מר מרוצ'ניק באלכסנדריה. בתרפ"ז חזרה ארצה אל בתה דבו רה אשת אהרן בלוך בירושלים. לעת זקנה נשברה רגלה ולא החלימה עוד, וכך התענתה ביסוריה עד שנפטרה בירושלים, כ"ב תשרי תרצ"ה, ונקברה ליד בעלה בהר הזיתים.
צבי סטרכילביץ
נולד בקישינוב (בסרביה), בשנת תר"מ (1880), לאביו מאיר , וגדל בעיר-הגבול רייני, מול גאלאץ, שמה עברו הוריו לגור. קיבל חינוך יהודי מסורתי ועזר לאביו בעסקי מסחרו. הצטרף לציונות מראשיתה וכשהופיע הספר "מדינת היהודים" והוכרז על הפצת שקלים לקראת כינוס הקונגרס הציוני הראשון עבד יומם ולילה והקנה את השקל הציוני לכל היהודים הבוגרים שבעיר, והוא אז בן 17.
כשהביעו לו אנשי העיר את צערם, שבגלל גילו הצעיר אינם יכולים לבחור בו כציר לקונגרס, הרגיע אותם לאמר: "עד שיספיקו לעשות משהו למען ציון, כבר אהיה שם בעצמי".
מיד אחרי הקונגרס הראשון עלה ארצה בתרנ"ז. התמחה בעבודה החקלאית, קיבל כסף מאביו, בנה בית ונטע כרם וגדל טבק במשק המשפחה בנס ציונה ובמשך הזמן משך אחריו ארצה את כל המשפחה. הנהיג במשקם עבודה עברית במאה אחוז והשתדל להשפיע על פקידי הבארון רוטשילד וחברת יק"א, שינהיגו עבודה עברית גם בפרדסיהם. כשענתה הפקידות, שרק בקבלנות ובשכר נמוך תוכל. למסור את העבודה ליהודים, התנדב עם אחיו ועוד בני-אכרים אחדים לכבוש את העבודה הזאת ליהודים, ובו בזמן שבמשק משפחתו עבדו פועלים יהודים רבים בתנאים טובים, עבד הוא בפרדס הבארון בתנאים הקשים שקבעה הפקידות.
כשביקר הרצל בארץ היה אחד מארבעת חברי המשלחת, שהזמינתו לבקר במושבות יהודה והיה נוכח בפגישתו עם הקיסר וילהלם ליד שער מקוה ישראל.
בהשפעתו נוסדה בבסרביה אגודה להכנת נחלה. לחברים בפתח-תקוה, שקנתה קרקעות ונטעה כרמים, והוא עבר שמה וניהל את משק החברה כל זמן שנשארה נאמנה לדרישתו לקיים אך ורק עבודה. עברית. נטע פרדס בפתח-תקוה. כחבר ועד המושבה הגן על עניני הפועלים והעבודה העברית. השתתף ביסוד לשכת העבודה ובכל ערב היה מבקר בבתי אכרים להשיג אצלם עבודה לפועלים. השתתף ביסוד הספריה הצבורית ומטבח הפועלים והשיג בשבילו דירה מהועד וכלים מחברת "גמילות חסד''. ביזמתו נוסד בפתח-תקוה יקב קואופרטיבי ומוסד לאשראי הדדי חברת "גאולה".
במלחמת-העולם הראשונה עבד יומם ולילה בכל הפעולות להקלת המצב, התאזרחות לשם מניעת גירושים מהארץ, עזרה לפליטים ולמגורשים מיפו, השתדלויות בפני השלטון.
אחרי הכיבוש הבריטי עבר ליפו וגם שם המשיך בפעילות לטובת הציבור. אחרי המלחמה עסק במסחר סיטונאי בחמרי בנין, פעל למען מסירת עבודות ההובלה והשמירה במחסנים ובנמל יפו ליהודים והשפיע על סוחרים אחרים שיעשו כמוהו. השתתף בהרחבת תל-אביב ופיתוחה על-ידי גאולת קרקעות והקמת בנינים. תמך במוסדות ובמפעלי צבור.