דוד (דוויס) טריטש
נולד ב-4.1.1870, בעיר דרזדן שבגרמניה. את הנוכו קבל בבית היתומים היהודי בברלין. את השכלתו המרובה קנה לו מעצמו בעיקר בכח מרצו, שקידתו ונסיונו. כשגדל - התחיל נודד בארצות שונות.
בשנים 1899-1893 היה בניו-יורק, ושם התחיל לומד את שאלת ההגירה היהודית ואת שאלת המבנה הכלכלי של עם ישראל, ובא לידי מסקנה שהפתרון היחיד לפרובלימות אלו הוא רכוזם של המוני הנודדים היהודים באחת מארצות המזרח.
בהמשך השתלמותו בשאלות הנ"ל במובן המדעי סלל לו דרך מיוחדת בתורת הסטטיסטיקה היהודית. לאחר שעשה שנים אחדות בניו-יורק הציע בפני הקהל בשנת 1895 תכנית התישבות היהודים בקפריסין, וחשב לפתור ע"י התישבות זו את שאלת הגירת היהודים מרוסיה, ליטא, פולין וגליציה. לשם ממושה של התכ צית הזו הקדיש במשך שנים רבות עבודת תעמולה מאומצת, כתב ספרים ופרסמם, הוציא קונטרסים, נאם נאומים ונשא הרצאות פומביות. כשיסד הד"ר הרצל את ההסתדרות הציונית נענה לקול קריאתו והשתתף בקונגרס הציוני הראשון. בקונגרס הציוני השלישי הופיע שוב עם תכניתו הישנה ע"ד התישבות היהודים בקפריסין ואל-עריש, שקרא לה בשם "ארץ ישראל רבתי". הצעתו נדחתה ע"י הרוב הגדול של הקונגרס ומאז נהיה לאחד ממתנגדי הרצל המושבעים.
כשהופיעה הצעת אוגנדה, היה, בלי שחכו לכך, ממתנגדי ההצעה. ע"י כך קנה לו עולמו בקרב הציונים המעשיים, ומאז התחיל להטיף בכתב ובע"פ לעבודה מעשית בא"י. בקונגרסים הציונים: השמיני, התשיעי והעשירי נתקבלו כמה מהצעותיו ברוח ההתיישבות המעשית בא"י על יסודות תעשיה ומשק זעיר בצורת "עיר גנים". בקונגרס הציוני השמיני נבחר גם לועד הפועל הציוני הגדול.
בשנת 1900 יסד את הירחון "אוסט אונד וועסט"; בש' 1901 היה ממיסדי הירחון "פלשתינה"; בש' 1902 היה ממיסדי ההוצאה "יודישער פערלאג" : בש' 1903 יסד חברת ההתישבות המזרחית לשם פעולות התישבותיות בקפריסין, אך פעולת האגודה הזו נפסקה בראשיתה, הודות לתעמולה הנגדית של הציונים, כנ"ל. כעבור שנים אחדות ניסה לתור את חבל ארץ סיני מבחינת ערכו ואפשרויותיו כמקום להתישבות וסדר בשנת 1907 משלחת ל"אל-עריש" שבה השתתפו: צבי פוגלסון, מיכאל פוחצבסקי, יעקב שלמה חזנוב, צבי הורביץ, דב ליבוביץ ואברהם שפירא.
בשנת 1906 נשא לאשה את אמה אסתר בת חיים טומשבסקי מוונדסבק.
בתרס"ח בלה בא"י, פתח לשכת מודיעין והשתתף בעבודת המשרד הא"י. באותה שנה פתח ביח"ר לאמנות עץ ביפו ביחד עם ע. א. ויס, צבי פוגלסון ואהרן איתין בשם "בית אמנות" שהתקיים שנתים.
חיבר והוציא בגרמנית את הספרים: "ספר שמוש ארצישראלי" (1906) (תורגם לכמה שפות וגם לעברית), "פלשתינה-האנדבוך" (1907), "גרמניה והאיסלם" (1912), "תמונות מארץ-ישראל" (1912), "יהודים וגרמנים" (1915), "גרמנית כשפת העולם" (1916), "גרמניה, עובדות ומספרים" (1916), "ארץ-ישראל, עובדות ומספרים יהודיים" (1919), "הגירה יהודית והתישבות" (1923), "אטלס העולם היהודי" (1926), "כה הקליטה של ארץישראל" (1930), "חזירתם של היהודים להיסטוריה העולמית". השאיר בכתב יד ספר גדול "חסול העניות".
בימי המלחמה העולמית גויס לצבא הגרמני ועבד במשרדי הממשלה בשטח הסטטיסטיקה.
בשנת 1919 יסד גם שבועון ציוני בגרמנית בשם "פאלק און לאנד" שבו הטיף לציונות מכסימליסטית.
בש' 1932 בא לארץ על מנת להשתקע (בש' 1922 בקר בא"י לשם סיור בלבד). יסד חברה להתישבות. הוא גם יזם והשתתף ביסוד המושבה רמות השבים והכין את תכניתה המשקית. גר בתל-אביב ומשנת 1934 ברמתים.
בשנות חייו האחרונות היה כולו נתון לסדור תכנית של פעולה התישבותית כבירה, שהיה עליה לאפשר בא"י התישבות של כחמישה עשר מיליון איש.
תרגם מאידיש לגרמנית חלק משירי מוריס רוזנפלד. היה אחד החולמים הגדולים בתנועה הציונית בראשית היוסדה וכזה היה כל ימיו. בא"י הרגיש את עצמו בודד, נתון כולו למחשבותיו ותכניותיו הנועזות.
בחדשי חייו האחרונים הרגיש חולשה כללית ובכ"ז שבט תרצ"ה (1935) נפטר ברמתיים והובא לקברות במגדיאל.
צאצאיו: רחל אשת טוביה באדט (במושב שדמות דבורה), חנה אשת בנימין ירמיס (נהריה), יהודית אשת שאול שטרן (ת"א) ועמנואל (מהנדס).