לי בחיפה ואח"כ חזר ירושלימה. השתתף ביסוד שכונת "בית הכרם" (לפי הצעתו נקרא שם זה על השכונה) זבנה בה את ביתו. היה יו"ר ועדת התרבות של השכונה, חבר הועד ואח"כ חבר המועצה שלה. בשנותיו האחרונות היה מורה בביה"ס העירוני לבנים (בהנהלת ר' יוסף מיוחס ) ואח"כ בבית-הספר לבנות ב' בעיר העתיקה, ואף בשנות המהומות היה הולך שמה לעבודתו בלי פחד. עסק בצרכי צבור ותרבות כחבר הנהלת בית העם בירושלים וחבר ואח"כ נשיא לשכת הבונים החפשים "רשב"י" ע''ש רבי שמעון בן יוחאי.
נתחבב על הקהל בנאומיו, בנימת-ההומור הקולעת שבהם. בדיחותיו ואימרותיו השנונות, שהשמיע מעל במות ציבוריות, ב"משפטים פומביים" ובכינוסים, היו מפורסמות בכל חוגי הישוב. גם בכתביו הצטיין בהומור טוב, אך גם בבקורת ענינית ושקולה. כתב מאמרים, פיליטונים, סיפורים, שירים כמעט בכל כתבי-העת העבריים בארץ ובחו"ל. היה חבר קבוע במערכת "הארץ" בראשיתו ואח"כ ב"דואר היום". קרוב ל-20 שנה היה ;הכתב הארצישראלי של "הדואר" הניו-יורקי, וב"העולם", בעת הופעתו בחו"ל, היה מפרסט בקביעות רשימות מארץ-ישראל בשם "מכתבים אל אח''. ספריו: "לכו נרננה" (קובץ שירי-עם אר"יים ומתורגמים מאידית) ; מונוגרפיה על חיפה בסדרת "לנוער" של הקק"ל, בהוצאת "אמנות"; "סנסנים" - קובץ סיפורים, בהוצאת "מצפה"; "עברית חיה", ספר לימוד השפה העברית לעולים; סיפורים לילדים בהוצאות שונות בארץ ובחו"ל; היה חבר שותף ליעקב פיכמן בעריכת "הארץ לילדים" שפירסם בו שירים, סיפורים, חידות ושעשועי ילדים לרוב. חיבר מחזות: "החשמונאים הקטנים" (הוצג מ-1908 מאות פעמים בבתי ספר בארץ ובחו"ל); "מגלת אסתר" (הוצג ב"אהל"), "ויהי בימי אחשורוש", "מרדכי והמן" ועוד... תרגם סיפור לנוער בשם "דם ודין" מאת ריבקינד (הוצאת "דביר"), ואת המחזות "אלישע בן אבויה" ו"האלהים, האדם והשטן" מאת יעקב גורדין, "המשיח האילם" מאת ד. פינסקי, "מזל טוב" מאת שלום עליכם (כל אלה מאידית) בשביל "הבמה העברית" ביפו. יצר את טפוס כתב-העת ההומוריסטי ועסק בעריכתן ובהוצאתן של חוברות פריודיות הומוריסטיות לחגים בשם "ליהודים". בשנת תרפ"ג הוציא, ערך והדפיס בדפוס שלו בירושלים שבועון ספרותי ומדיני בשם "אספקלריה" שהגיע עד כ' גליונות. השתמש בלמעלה מ-50 פסיבדונימים, מהם הידועים ביותר: ליבבתיני, מקסימי, מרניני, אשנב, בן שמעון, רבי קלונימוס, רס"י, בן אש, שמשון השני, הדוד, ד. י, אברבנאל...
נפטר בירושלים, ט' כסלו תרצ"ח (13.12.37).
אשתו אסתר , לוחמת לזכויות האשה, נאמנה ללשון העברית ולהקנייתה, עסקנית ציבורית מסורה, פעילו בעניני תרבות בירושלים ובבית הכרם עד ימיה האחרונים. נפטרה בירושלים, י' שבט תש"ג. צאצאיו: ימימה אשת הסופר שרגא קדרי; אברהם (גנן, בוגר מקוה ישראל); ראובן (מוסמך למדעי הרוח מורה, סופר וחוקר לשון); פיוטה (מורה) אשת צבי פלשנר (מנהל ביה"ס ביבנאל); שולמית (מורה) אשת המשורר משה בסוק.
ד"ר יעקב אליעזר מיכלין
נולד בירושלים, כ"ו חשון תרנ"ו (1895), לאביו ר'חיים מיכל מיכלין (עסקן, מורה, עתונאי, סופר וחוקר) ולאמו בדאגה בת ר' מיכל הכהן (מעורכי "הלבנון", "החבצלת", "האריאל", ואחד משבעת מיסדי שכונת נחלת שבעה ).
למד ב"חדר", גמר בית-הספר למל (תר"ע), גמר את הקולג' האנגלי בירושלים (תרע"ד). באותו הזמן למד תנ"ך, משניות וגמרא אצל מלמדים פרטיים. בזמן המלחמה הקודמת היה קצין בנצרת שלש שנים ואחרי המלחמה נכנס לאוניברסיטה האמריקאית בבירות ובאותו זמן השתתף שם ביסוד "המכבי", הסתדרות המתלמדים העבריים ואגודת הסטודנטים הציונים "קדימה". היה חבר הועדים של שלש האגודות הנ"ל. בתר"פ הוסמך לרוקח חימאי וחזר ארצה והתקבל ברוקח בית-החולים הממשלתי. באותה שנד, נבחר לחבר ועד הסתדרות-הרוקחים ונהיה הרוח החיה של הסתדרות זו ועזר לרוקחיםעולים בסדורם בארץ. בתקופה זו חקר את בעית הפרמ קופאות בא"י. בתרפ"ה נשא לאשה את אסתר בת זליג רבינוביץ מותיקי הישוב במסחר ובתעשיה.
היה חבר ועד בית-העם בירושלים ויו"ר מועדון השחמט "עמנואל לאסקר" (תרפ"ב-פ"ד) שהיה ממיסדיו וחבר מערכת העתון "השחמט". השתתף עם הד"ר חיים הררי ואחרים ביסוד הסניף הארצישראלי של הליגה להגנת זכויות האדם (מטעם חבר-הלאומים).
בתרפ"ד יצא ללמוד מדעי-הטבע באוניברסיטת לוזאן (שוייץ), ובו בזמן היה שם יו"ר אגודת הסטודנטים הציונים "תקות-ישראל" (האגודה-האחות של "השחר" בז'נבה מיסודו של ד"ר ויצמן), וסופרו של העתון הירושלמי "דאר-היום". חתם בשמו או בכנויו "בן-חיים". בתרפ"ו הוכתר בתאר "דוקטור למדעי הטבע'', ואחרי השתלמות נוספת באוניברסיטה סורבון בפריס והדפסת