יהושע גולדפרב
נולד במזריץ', פלך שדלץ, פולין, בשנת תרכ"ז (1867), לאביו ר' משה, תלמיד-חכם, חובב-ציון מובהק, ממיסדי "אגודת מזריץ'" שיסדה את המושבה יסוד המעלה ובעל בית-חרושת לשמן, ולאמו שרה חנה לבית שחור. למד בחדרים ובישיבה והשתלם באופן פרטי בהשכלה כללית ובשפות רוסית, פולנית וגרמנית, ובן 16 כבר החל בפעולות מסחריות וארגוניות כאדם מבוגר ועצמאי. נסע למוסקבה ועסק ביצוא ביצים, עורות וגפרורים לחו"ל ובהפצת תוצרת בית-החרושת של אביו ברחבי רוסיה.
נשא לאשה את מלכה לבית ריינשרייבר מווארשה. התישב במזריץ' ופתח שם בנק עם שותפו מינץ בשם "בנק מינץ ושות' ", וכשהתפתחו עסקי הבנק עד כדי פתיחת סניף בעיר-הפלך שדלץ עבר שמה והיה מנהל הסניף.
היה חובב ציון מילדותו, כי בית אביו היה מרכז לחיבת ציון במזריץ'. כשגדל המשיך בפעילות למען ציון והיה מראשי הפעילים במזריץ' ואח"כ בשדלץ. היה חבר אגודת "בני משה", עזר לזאב גלוסקין ביסוד החברה "כרמל" להפצת יינות ארץ-ישראל בפולין וברוסיה וכן השתתף ביסוד החברה "אחיאסף" להוצאת ספרים עבריים בווארשה. השתתף ביסוד החברה "מנוחה ונחלה" שיסדה את המושבה רחובות וקנה לו באמצעות החברה מאה דונם קרקע ברחובות ונטע לו כרם.
ביקר בארץ כתייר, ובשובו חיסל חלק מעסקיו ובשנת תרס"ט עלה ארצה, בנה לו בית ברחובות והתישב בו, פעל בצרכי צבור ואף נבחר לועד המושבה. קנה את בית זליג רבינוביץ בתל-אביב והתישב בעיר. יסד יחד עם שלמה ברסקי, י. ל. אבוהב ועו"ד אהרן מאני מירושלים את החברה "קדמת הארץ" לרכישת קרקעות ליד הערים, לחלקן ולמכרן למגרשי-בנין. חברה זו רכשה את מגרשי בנק אפ"ק בדרומה של ת"א ואת הקרקעות של פארק בודראני ותל נורדוי.
כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה הפסיד את הונו בבנק שבפולין, ובאן התמסר לפעולות פיננסיות לעזור בהקלת המשבר הכלכלי, צורף ל"ועד המלוה" בנשיאותו של מרדכי בן הלל הכהן למתן עזרה קונסטרוקטיבית לאנשי מסחר ומלאכה, ומסר בלי תשלום לרשות ועד זה את המשרד של החברה "קדמת הארץ". בעת הגירוש הכללי מיפו ותל-אביב באביב תרע"ז עבר לביתו ברחובות.
אחרי כיבוש דרום הארץ, חזר לתל-אביב והיה מיוזמיו ומיסדיו של הבנק "קופת עם" (ביחד עם ה"ה מוריץ ליטוינסקי, יששכר בר-דרורא, בן-ציון ברסלר, יוסף ליפשיץ ופולישוק). באספה המיסדת (ח' סיון תרע"ח) נבחר ליו"ר הועד הזמני, וכשנתקבל לאחר תשעה חדשים של עיכובים והפרעות שלטוניות הרשיון לבנק מאת הממשלה הצבאית נתמנה למנהלו הראשון ושקד על התפתחותו, עד שהיה צורך לפתוח סניף בירושלים.
פרסם מאמרים בשאלות הכורמים ב"האור" (תר"ע) ושורת מאמרים כלכליים בשם "אתן למען חתך ב"החרות" (תרע"ד).
בגלל מחלת אבני מרה היה נוסע בכל שנה לקארלסבאד. משפרצה המלחמה לא יכול להמשיך בנסיעותיו שמה למרפא. בריאותו נתערערה משנה לשנה. ביום כ"ב תמוז תר"פ נפטר בירושלים.
הקדיש בצוואתו את ביתו ברחובות ועשרה דונמים קרקע לבית-חולים בשביל המושבה, אך ענין אישפוז חולי המושבה סודר באופן אחר ועל אדמת עזבון זה הוקם בית-הספר של המושבה.
יקיר איסטרוג גירון
מגדולי בוני הישוב. שמו העיקרי שמואל דוד, אולם רגילים היו לקראו עפ"י כנויו - יקיר איסטרוג. נולד באדריאנופול בשנת תקע"ג. חונך על ברכי אביו ר' אליקים גירון, רבה של אדריאנופול. בשנת תקצ"ה מת אביו ור' יקיר הבן ישב על כסאו. בתר"ב' כאשר פרץ הריב בין ראשי קהלת קושטא, היזמן ר' יקיר גירון מטעם הממשלה ליישב את הסכסוך. כשהגיע לשם החליטה הקהלה למנותו לרב עליהם ועל כל ארץ תוגרמה. הוא נעתר לבקשתם וישב על כסאו של ר' יעקב אביגדור שהורד עקב הסכסוך. על כסאו באדריאנופול השאיר את בנו ר' אברהם גירון. מנוי זה של ר' יקיר היה למאורע חשוב בחיי הקהלה שעייפה מסכסוכים. הוא עמד בראש העם והנהיג סדרים חשובים, תקן תקנות מועילות והחזיר לקהלה את הודה ותפארתה הקדומים. חלף פעולותיו אלה העניק לו השולטן עבדול עזיז תוארי כבוד החשובים ביותר שלא זכו להם החכמים שלפניו. המלך קבע לו גם משכורת של חמשת אלפים גרושים לחדש, ושרי החצר הטו אזנם לכל תביעותיו ודרישותיו של הרב למען בני עמו היהודים, כי ידעו את האיש ואת שיחו.