משה רובוביץ (ר' משה אפטייקר)
נולד בסובאלקי, פולין, י"א ניסן תקצ"ה (1835), לאביו ר' יהודה ליב, סופר סת"ם, ולאמו חיינה. נתחנך חינוך מסורתי. נתיתם מאביו בילדותו, ומשנתגלה בו כשרון לציור נסעה אמו אתו למרסייל שבצרפת ושם השתלם בציור פורטרטים. אך בראות אמו, שמלאכתו זו עלולה להביאו לידי חילול שבת והחיים בארצות המערב עלולים להרחיקו מאורח-החיים היהודי, החליטה להעבירו לארץ-ישראל.
בשנת תרי"א עלו ארצה והתישבו בירושלים, ולהמלצתו של הד"ר אלברט כהן נתקבל הצעיר כמתלמד בבית-המרקחת שליד בית-החולים רוטשילד, ובמשך הזמן למד את המקצוע על בוריו ונתמנה למנהל ביתהמרקחת.
בן 18 נשא את צפורה (פייגה) בת הרב בן-ציון שלעז , מחבר הספר "שיחת חולין", חתנו של הרב שבתאי יפה , שנקרא "הרב מווסנע", מצאצאי הגאון רבי מרדכי יפה , בעל ה"לבושים".
בהמלצת הקונסול האוסטרי הכללי נתמנה לניהול מוסדות הצדקה שבפיקוחו.
פעמים רבות מילא את מקומם של הרופאים מנהלי בית-החולים (ד"ר ברנרד נוימאן, ד"ר בנימין לונדון, ד"ר בנימין רוטציגל , ד"ר שווארץ וד"ר ד'אר בילא ) בעת שיצאו לחופשתם.
כשפרצה מגפת החולירע בעיר עשה לילות כימים בהכנת תרופות לחולים הרבים בני כל הדתות, ובעתונות נתפרסמו דברי תודה והערכה למסירותו.
כשביקר סיר משה מונטיפיורי בירושלים ונודע לו שהרוקח הזה הוא גם מומחה לצייר פורטרטים, ביקש ממנו שיצייר את דמותו.
בשנת תרנ"ה, אחרי 39/1/2 שנות עבודה במוסד, חלה בשיתוק, וכדי להשלים את שנות עבודתו לארבעים היה בא לבית-החולים ברכיבה על חמור והמשיך לעבוד, ואח"כ ראה את בנו חיים יורש את מקומו ופרש מהשרות. הניח אחריו 3 בנים ושתי בנות.
נפטר בירושלים, ח' אדר שני תר"ס.
ד'ר משולם ליבונטין
נולד במוהילב על נהר דניפר, רוסיה הלבנה, בשנת תרמ"ו (1886), לאביו ר' זלמן דוד הכהן, מראשוני הפעילים בחיבת ציון ובהסתדרות הציונית, מראשי מיסדיה של המושבה ראשון לציון, מראשוני עסקני הישוב ובוניו, המנהל הכללי הראשון של בנק אנגלו-פלשתינה בארץ-ישראל.
נתחנך חינוך מסורתי ואח"כ למד בגימנסיה רוסית בריאזאן ונתחנך בבית דודו יחיאל יוסף ליבונטין (המהנדס והסופר "חושי הארכי", מראשוני הפעילים בחיבת ציון). משגמר את הגימנסיה בתרס"ד היה מבקר בכל שנה בארץ (הוריו כבר ישבו ישיבת-קבע כאן) ולמד רפואה באוניברסיטאות מוסקבה ומינכן, ואחרי שהוסמך בתואר דוקטור לרפואה השתלם - לצרכי שימוש בארץ-ישראל - במכון לחקר המחלות הטרופיות בהאמבורג.
בשנת תרע"א השתקע בארץ, ובהיות אז מגפת החולירע נתמנה מטעם הממשלה לרופא צבורי בלוד וברמלה ובאותו זמן היה רופא הקבוצות חולדה ובןשמן מטעם המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית. בתרע"ב נתמנה לרופא העדה היהודית בחברון, ובראשית תרע"ד נתמנה מטעם הממשלה ועירית יפו לרופא בית-החולים הממשלתי לחולי דבר ביפו.
כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה בתרע"ד הוכרח לצאת מהארץ בגלל נתינותו הרוסית, ובחורף תרע"ה היה בין המתנדבים הראשונים ל"גדוד נהגי הפרדות" שנוסד ביזמת יוסף טרומפלדור , שירת בו כרופא צבאי בחזית גאליפולי, ומשעזב הצבא הבריטי את גאליפולי שירת כרופא צבאי במצרים עד סוף המלחמה.
בתרע"ה נשא לאשה את גניה בת נתן דונביץ . מחשובי הקהלת היהודית בעיר סאראטוב שברוסיה.
בסוף המלחמה חזר ארצה, נתקבל לשרות ב"הדסה" והיה עד תרצ"ג מנהל בית-החולים שלה (ואח"כ של העיריה) בתל-אביב, ומאז ואילך מנהל המחלקה למחלות פנימיות אפידמיות בבית-חולים זה.