בתש"ג עבר עם אשתו לכפר סבא, שיהיו קרובים יותר אל רוב צאצאיהם, וכאן נפטר ביום ט' חשון תש"ז.
צאצאיו: דוד , ממיסדי כפר סבא ושרות המכוניות "השרון המאוחד", מוכתר הכפר; פנחס, בטבריה; אפרים , באמריקה ; אסתר, אשת אפרים אוסטשינסקי, ורחל , אשת יצחק אפשטין, שתיהן בכפר סבא.
אהרן אריה (ליב) גרוסמן
בן דוד - נולד בי"ח בשבט, תרל"ה, בקישינוב. חנוכו היה מסורתי, למד ב"חדר" ואחר-כך בישיבה. אחרי נשואיו היה בעל חנות לטבק, אך את שעות-הפנאי שלו הקדיש לקריאה בספרות ההשכלה ובעיון בספרימחקר.
אחרי פרעות קישינוב יצא מרוסיה (1904). השנאה לרוסיה היתה כל כך גדולה אצלו עד שבתורת מחאה אלמת השאיר בקישינוב את כל ספריו הרוסים.
כל ימיו שאף לציון, אך נתגלגל לאמריקה וראשיתישיבתו מחוץ לעיר-מולדתו היתה בשיקגו. בעיר זו היתה לו אפשרות מלאה להכנס לעולם-המסחר בעזרת ידידיו ומעריציו, שרכש לו עם בואו לשם מבין העברים המעטים שהיו באותה עיר, אך הוא התנגד לכך ולא הסכים להיות סוחר, כי על ידי כך היה מתרחק ממשאתנפשו - ארץ-ישראל. ולכן נעשה מורה עברי וספרן באגודת "שוחרי שפת עבר" בשיקגו. רק חמש שנים עברו מיום השתקעו בשיקגו, ובשנת 1909 עלה עם ביתו לארץ, כדי לתת לבנו, ראובן, את האפשרות להתחנך ברוח עברית-לאומית, אך מטעמים כלכליים לא יכול היה להשתקע הפעם בארץ והוכרח לשוב לארה"ב.
בשנת 1912 עשה נסיון שני לעלות לארץ, אך גם הפעם לא הצליח להאחז בארץ ושוב שם פניו לאמריקה; אך הפעם לא לשיקגו, אלא לניו-יורק, כיון שבה היתה התנועה העברית חזקה יותר מאשר בשיקגו.
בניו-יורק פנה שוב להוראה וביתו נהפך לבית ועד לסופרים ומורים עברים. היה ממארגני המורים העברים במרכז גדול וחשוב זה.
כל ימיו עסק בשני דברים: בכתיבה וברכישת ספרים עברים. מזמן לזמן היה מפרסם מאמרים ורשימות על נושאים שונים בעתונות העברית באמריקה, כגון "היום", "הד המורה", "הדואר" היומי והשבועי וכו'. בשנת 1926 עלה בפעם השלישית לארץ-ישראל, והפעם הצליח להשתקע בה. בארץ עסק בספרות בלבד, ומלבד השתתפותו בכמה אכסניות ספרותיות, כגון "הארץ", "ההד" ו"במישור", הוציא בעזרת ועד היובל שלו שני ספרים מפרי-רוחו: "מישרים" בשנת 1934 ו"שרעפים" בשנת 1937, המכילים דברי עיון ומחשבה, מאמרים ומסות בעניני חנוך, ספרות, חקרי דת ונפש.
ביום ב' דראש השנה, תש"ו (ב' בתשרי) נפטר בתלאביב. הניח אחריו כמה כתבי יד.
יעקב אלחנן ליטוינסקי
נולד באודיסה, רוסיה, בשנת תרי"ג (31.10.1852), לאביו משה הלוי . נתחנך חינוך יהודי וכללי והתמחה במסחר. היה מראשוני חובבי ציון באודיסה. נשא לאשה את שרה ביילה בת אריה ליב פינקלשטיין (ממיסדי שכונת שלוש).
בשנת תר"מ חיסל את עסקיו ועלה ארצה. יסד בעזה טחנה בתנאים קשים ביותר. לאחר זמן עבר ליפו ויסד שם בית-חרושת לסבון. בתרמ"ו היה אחד משלשה-עשר המתנחלים בעליה השניה בראשון לציון, קנה 40 דונם קרקע ויסד משק. משלא הצליח בו חזר ליפו ונכנס לעבוד בבית-המסחר לעצים של הבילויי יעקב הרצנשטיין (בית-המסחר היהודי הראשון בענף זה ביפו, כי לפניו היה המסחר בעצים כולו בידי ערבים ובידי הגרמני ברייש) .
משגדל הישוב העברי בארץ, והוחל בהקמת נקודות-ישוב חדשות גדלה הדרישה לעצים, ובהיותו כבר בקי במקצוע יסד לעצמו בית-מסחר לעצים, שבמשך הזמן גדל והתפתח עד שהיה העסק הגדול ביותר ביפו בענף זה. כן יסד בית-חרושת לחביות, שגדל הצורך בהן בעקב התפתחות גידול הגפנים ותעשית המשקאות בארץ.