השתתף ביסודה של תל-אביב, היה מששים החברים הראשונים ואחד מחמשה-עשר הראשונים שבנו בתים.
פעל בפיתוח המסחר והתעשיה, יצר קשרים טובים עם נכבדי הערבים ביפו, ועלה בידו לגאול מהם שטחיקרקע רבים.
גם בניו גאלו אלפי דונמים והקימו את קריתהגנים "תל ליטוינסקי", על שמו.
נפטר בתל-אביב, ד' חשון תרע"ז (31.10.1916) ונקבר בבית הקברות הישן.
זרח אלתר מושלי
נולד בעיירה ליד וארשה, פולין, בשנת תר"י (1850), לאביו אברהם אליעזר. בהיותו בן שבע עלה ארצה עם הוריו בתרי"ז והתישבו בירושלים. למד בחדרים ובישיבה, ובשנת תרכ"ה השיאו לו לאשה את בובה יוכבד בת מאיר יהודה פישמן , ממשפחה ותיקה בצפת, שאבותיה נספו ברעידת האדמה בתקצ"ז. (נפטרה ביפו, כ"ב תשרי תרמ"ח ועצמותיה הועברו בימי מלחמת העולם הרא שונה לבית הקברות הישן בתל-אביב).
למד את מלאכת השענות ובשנת תרל"ו השתקע ביפו ועבד במקצועו. היה מראשוני המתישבים בנוה צדק. בשנותיו האחרונות נהל פרדסי בנו מרדכי (מכס) בפתח-תקוה.
נפטר בתל-אביב, כ"ה סיון תר"פ ונקבר בביתהעלמין הישן.
צאצאיו: יעקב, המהנדס הידוע בחיפה; מרדכי (מכס), בעל העסק "סימון ארצט" בפורט סעיד; שרה אשת אבא נאמן (ניימאן), העסקנית הידועה ב"בנות ברית" ובמפעלי חסד בתל-אביב.
דוד גיסין
נולד בברדיאנסק, פלך טאווריה, קרים (רוסיה), בשנת תקצ"ב. קיבל חנוך דתי ובהתבגרו היה שו''ב ומוהל בעירו. בשלהי תרמ"ב, והוא בן חמשים, עלה לארץ עם בני משפחתו.
בתחילה השתקע בירושלים, ובתרמ"ז עבר לראשוןלציון. כאן חזר למקצועו הקודם, מקצוע המוהל, והכניס את ראשוני ילידי המושבה לבריתו של אברהם אבינו. לאתר שהוקם היקב במושבה עזר על יד הרב ר' יוסף הלוי בפקוח על כשרות היין.
בימים ההם היה הקשר בין ראשון-לציון לבין יפו בחזקת עינוי ממש. רובם של אלה שנזקקו לסדר עניניהם ביפו היו הולכים ברגל ושוקעים עד קרסוליהם בחול. יתר על כן, הם היו נתונים תמיד באימת שודדים וחמסנים. התקין איפוא דיליז'אנס והפך לעגלון הראשון בדרך יפו-ראשון-לציון.
נפטר בראשון-לציון ביום ו' אייר תרס"ה. צאצאיו: משה, אריה-ליב (היה ראש הועד החקלאי הרביעי במושבה), נחמה ושפרה (אחרי שגמרה את בית הספר במושבה נשלחה להשתלמות בפריס והיתד. מנהלת בית הספר לבנות בראשון-לציון; נפטרה בבירות).
נחמן דובנוב
נולד במסטיסלב, פלך מוהילוב (רוסיה הלבנה), בשנת 1886 לאביו מאיר יעקב ולאמו טיינה . אחיהם של ההיסטוריון שמעון והבילויי זאב דובנוב . בן למשפחה מכובדת שמיזגה בתוכה הלכה ומעשה גם יחד, משפחה של אנשי-תורה וסוחרים, שאצלו מרוחם על חיי הקהילות בהן ישבו. האב שעסק בסחר-עצים נתן לבניו חנוך תורני מקיף.
גדל באוירה של מסורת והכרתו הלאומית היתה עמוקת שרשים. לא שינה את השקפתו גם כאשר אחיו זאב לא עמד במבחן וחזר מן הארץ לרוסיה. ב-1912 עלה ארצה עם אשתו מתוך החלטה נחושה שלא לשוב לגולה.