גם שחיטה ובדיקה ונבחן בהן להלכה ולמעשה. בתרט"ו נסע להשתלם בישיבות ליטא ופולין, מצויד בהמלצות מגדולי הרבנים שבירושלים (אתו יחד נסעו חבריו יואל משה סלומון ויוסף ריבלין ). במסעו זה הושפע ביחוד ממדות המתינות והסבלנות בעניני דת ו"כוחא דהיתרא" של הגאון רבי חיים מפיליפובה, - ואחרי כשנתים חזר ארצה.
נשא לאשה את ליבה דבורה בת שאול קצורין , שעלה מאנגליה בראשית המאה הי"ט.
נתקבל לסופר ומזכיר של כולל וילנה ונתחבב על הבריות במדותיו התרומיות.
התקשר בשותפות עם יחיאל בריל ויואל משה סלומון , רכשו בית-דפוס קטן, ובר"ח אדר תרכ"ג החלו לערוך ולהוציא את "הלבנון", העתון העברי הראשון בארץ. אחרי חדשים מעטים סגרו השלטונות את העתון בגלל חוסר רשיון והשותפות נתפרקה. אז התקשר בשותפות עם ר' ישראל ב"ק ו ר' אברהם רוטנברג ובי"א אב תרכ"ג החלו להוציא את העתון "החבצלת", שהיה העתון העברי השני בארץ והתקיים בגלגולו הראשון רק כחצי שנה ופסק לשבע שנים.
בשנת תרכ"ט היה אחד ממיסדי השכונה הראשונה מחוץ לחומת העיר העתיקה ליד דרך יפו, שבגלל היות מספר מיסדיה שבעה נקראה בשם נחלת שבעה. בכ"ה כסלו תרל"ג השתתף עם ר' אברהם זוסמן ור' ישראל דב פרומקין ביסוד החברה "תפארת ירושלים" לטיפוח האחדות בין אשכנזים לספרדים ולקידום תרבותי של הישוב בירושלים.
באלול תרל"ד יסד את הירחון "האריאל", היה עורכו וצירף למערכת את ר' אברהם זוסמן מטלז, שהיה ידוע כפקח ומבקר חריף; ואחר-כך השתתף בהוצאת העתון גם ראובן מרגלית . כיוונו של עתון זה היה כעין "שביל הזהב" בין שני העתונים האחרים שהיו אז בירושלים: "החבצלת". שנטה להתקדמות ונלחם בחלוקה וממוניה בני סיעת ה"פרושים", ו"יהודה וירושלים" של יואל משה סלומון שהגן על אלה, וביניהם היה "האריאל" רחוק מכל מפלגתיות וקיצוניות.
עמדתו זו היתה בעוכריו, שכן בהיותו בלתי-מפלגתי לא נתמך משום צד ובהיותו מחוסר בית-דפוס משל עצמו, היה המדפיס נוטל לעצמו זכות-צנזורה על העתון וסירב להדפיס דברים שלא היו לפי רוחו. לכן נסעו ר' מיכל ושותפו ר' אברהם זוסמן בתרל"ו לוינה ובהשתדלות ידידם הרב המטיף ד"ר אהרן ילינק נתקבלו לראיון אצל הקיסר פרנץ יוזף וביקשו ממנו, שבהיותו בעל התואר "מלך ירושלים" יעזור להם ברכישת בית דפוס כדי שיפיצו תרבות והשכלה בעיר הקודש. הקיסר נעתר לבקשתם וכשהגיעו חזרה לירושלים כבר מצאו דפוס משוכלל עם כל המכשירים, שהקיסר הספיק בינתים לשלוח להם. אז חידשו את עתונם בתמוז תרל"ו. אח"כ התקשרו בשותפות עם הרי"ד פרומין , מיזגו את "האריאל" עם "החבצלת", והחל מגליון 17 (י"ב שבט תרל"ז) עד גליון 31 (ה' סיון תרל"ז) נדפסו בראש כל גליון שמות העורכים ובעלי הדפוס : ישראל דב פרומקין, מיכל הכהן ושותפו , ומנויי "האריאל" קיבלו את "החבצלת" תמורתו.
אחר-כך שירת כסופר ומזכיר של תלמוד-תורה וישיבת "עץ חיים" ו"ביקור חולים הוספיטל", ואחרי התפטרותו משם נתקבל למזכיר בבית-החולים "משגב לדך" של הספרדים.
נפטר בירושלים, כ"ד אלול תרע"ד.
צאצאיו: ד"ר אליהו שאול כהן (שהיה רופא המושבות בגליל וצפת ואח"כ בפ"ת), ישראל, בדאנה אשת העסקן ר' חיים מיכל מיכלין, מינה אשת הרב ישראל יצחק פאפו (פאפע).
אליהו פרדס (פארידיש)
בן בן-ציון פרדס. נולד בירושלים ביום י"ז בתמוז תרנ"ו. התחנך בת"ת הספרדים, בביה"ס "דורש ציון" ובישיבת "תפארת ירושלים". אח"כ השתלם בביהמ"ד למורים של חברת "עזרה". החל משנת תרע"ה הוא משמש בהוראה. לימד בביה"ס לבנים ביפו (תרע"ה), ביה"ס למל בירושלים (תרע"ז-תרע"ח), ביה"ס העירוני לבנים בירושלים (תרע"ט-תרפ"א), ת"ת הספרדים (תרפ"א תר"ץ). החל משנת תר"ץ הוא מנהל את ביה"ס לבנות "מזרחי" בשכונת "אהל משה". בשנת תרפ"ה השתתף ביסוד אגודת "על המשמר" שפתחה בפעולות תרבותיות בקרב העדה הספרדית בירושלים, ואף היה היו"ר שלה. בשנים תרפ"ב-תר"ץ היה חבר ועד "המזרחי הצעיר"; בשנת תר"ץ נסע לועידת המזרחי העולמית בדנציג, כציר מטעם "המזרחי הצעיר". בשנה זו נבחר למזכיר הכבוד וחבר הועד של בית חנוך היתומים הספרדי בירושלים. החל משנת תרפ"ב הוא חבר ועד עדת הספרדים בירושלים. בשנת תרפ"ח נבחר לחבר ועד סניף מורי ירושלים. בתרפ"ט נשלח לבירות מטעם מחלקת התנוך כדי לבחון את מצב בתי הספר העבריים שם ומסר דין וחשבון מפורט על החנוך העברי שם. חבר מועצת עזבון בליליוס מיום הוסדה, חבר ועד הקהלה בירושלים. בשנת תש"ה נבחר לחבר הועד המפקח של זרם ה"מזרחי", ונתמנה לחבר מועצת ישיבת "שערי ציון" בירושלים. ידוע כנואם והיה