אשר קוך
נולד בסאגאד, הונגריה, בשנת תרמ"ט (17.12.1888), לאביו שמואל (סוחר). למד בבית-הספר העממי של הקהלת ובבית-הספר הריאלי שבעיר וקיבל את חינוכו היהודי בהדרכת הרב ד"ר עמנואל לב (המלומד הנודע; חוקר ומחבר בעניני הבוטאניקה שבמשנה ובתלמוד). למד במחלקה למכונאות של הטכניון המלכותי בבודאפשט וב-1910 הוסמך למהנדס מכונאי. הרחיב את ידיעותיו המקצועיות בארצות חוץ וקיבל בלונדון את התוארים A.M.I, Mech. E.
נתקבל לשרות ב"מסילות-הברזל הדרומיות" בהונגריה והגיע לדרגת מהנדס ראשי.
במלחמת-העולם הראשונה שירת כקצין בצבא ההונגרי בחזית הרוסית, נפצע ונפל בשבי והובל למחנה בסיביר, ועם פרוץ המהפכה ברוסיה נמלט דרך המזרח הרחוק, שהה שנתים בסין וחזר להונגריה.
ב-1921 עלה ארצה ונתקבל לשרות כמהנדס-מכונאי במפעלי המים של עירית ירושלים, ומשנת 1922 ועד 1933 כמהנדס ראשי ומנהל מחלקת המים של העיר. הכניס לשרות מטובי המהנדסים היהודים מעולי הונגריה, ובכלל עזר לעולים מהונגריה בעצה ובהדרכה לסידורם בארץ. בניהולו ובפיקוחו תוקנו מחדש "בריכות שלמה" העתיקות (בדרך לחברון) לאספקת מים לירושלים ונבנו מפעלי המים של "עין פרה" (נחל פרת), "עין פואר" ו"ואדי קלט" (נחל כרית), והונח החלק העיקרי של רשת צנורות המים בירושלים.
ב-1923 נבחר כחבר מצורף במכון המהנדסים המכונאים שבלונדון.
בשנת 1923 נשא לאשה את איירה בת צבי קוטיק הכהן. במהומות 1929 השתף בשרות מיוחד של המתנדבים האזרחיים לשעת-חירום.
ב-1933 יצא מהשרות בעיריה ופתח משרד פרטי למפעלי הנדסה וקבלנות בשם "עבודות הנדסיות וצרכיהן א. קוך".
היה יו"ר הסניף הירושלמי של אגודת המהנדסים והאדריכלים בארץ-ישראל, וכיום יו"ר הסקציה האלקטרו-מכנית של הסניף הירושלמי באגודה זו.
נתקדש כאח בלשכת "ירושלים" של הבונים החפשים. השתתף ביסוד הלשכות "מוריה" ו"פאקס" (היה נשיאה הראשון). יסד את לשכת הלימודים "פיטאגוראס", שהיתה מסונפת ל"פאקס", והיה נשיאה הראשון. ב1932 נמנה בין הנשיאים שיסדו את "הלשכה הלאומית הגדולה בארץ-ישראל" והיה מזכירה הגדול הראשון. ב-1934 נבחר ל"משנה-נשיא גדול" וב-28 בפברואר 1946 נבחר לנשיא גדול של הלשכה הלאומית הגדולה.
ב-1942 התנדב ל"חיל המתנדבים הארצישראלי" (.F.V.P) והיה חבר בו עד לפירוקו בסוף המלחמה.
צאצאיו: לאה אשת מנחם (אדי) אדלר (חברי המושב השתופי של חיילים משוחררים "ארגון וינגייט" ברמות נפתלי שבגליל העליון), יהודית-אלכסנדרה וש מואל אלכסנדר.
חיים מיכל מיכלין
נולד בחסלביץ, פלך מוהילב, רוסיה, כ"ט שבט תרכ"ז (1867), לאביו ר' שרגא פיבוש מאמציסלאב, ולאמו שיינה טויבה בת הרב ר' יעקב הכהן גולדין מחאסלביץ, שעלה ארצה עם אשתו זיסל סמוך לשנת ת"ר והתישבו בירושלים.
כשפרצה דליקה בחסלביץ בשנת תרל"ה, נדר ר' שרגא פיבוש, שאם תפסח האש על ביתו יעלה עם כל בני ביתו לארץ הקודש. ואכן קרה הנס והוא מכר את כל אשר לו ויצא לדרך עם רעיתו ואמו פראדל ובנו חיים מיכל ובתו גינעשא והגיעו לחוף יפו הסוער ביום כיפור תרל"ו ובסירה מיטלטלת על הגלים הזועפים הגיעו אל היבשה במוצאי יום כיפור אחרי תפילת נעילה, ואחרי עשרת ימי הסגר (בעקב מגפת חולירע) רכבו יומים על חמורים והגיעו ירושלימה בליל הושענא רבה. ר' שרגא פיבוש נתקבל מיד למלמד בת"ת "עץ חיים" והמשיך בעבודה זו עד פטירתו (כ"ה שבט תרנ"ט) ואשתו נפטרה ביום י' כסלו תרע"ז.