בכמה מהדורות, וכן ספר "פרקים נבחרים מהספרות הערבית" בשביל יודעי השפה ותלמידי הכתות העליונות.
בתמוז תרצ"ט (יולי 1939) יסד - יחד עם ר' דוד ילין, ד"ר אלכסנדר אמדור, יהושע אייזנברג, אבר הם גודל, אברהם מזרחי ואחרים - בירושלים את "התאחדות בני הישוב", במטרה ללכד את ותיקי הישוב וצאצאיהם, בלי הבדלי עדות ומפלגות, בגוף צבורי אחד לפעילות חברתית וצבורית בבנין הארץ וחיזוק הישוב בחומר וברוח, שמירה על זכר הראשונים ופעולתם וטיפוח מפעלם, וכן למשוך לעזרת פעולות אלה את בני הארץ שהשתקעו בארצות נכר. בחדשים מעטים הצטרפו לתנועה זו אלפים מבני ירושלים, והשפעתה עזרה להגברת ההתנדבות לגדוד החסרים הארצישראלי, הוא הגוף הצבאי הראשון מבני הישוב שמיד אחרי פרוץ מלחמת-העולם השניה נכנס למלחמה בעמלק הנאצי בתוך מסגרת הצבא הבריטי. בראשית שנת ת"ש יסד בעזרת י. מ. טוקטלי, ד"ר י. מיכלין, י. ריבלין, יוסף בן-משה ואחרים את סניף ההתאחדות בתל-אביב וביזמתו של דוד תדהר הוקמו המועדון וספרית ראשונים. בעזרת הכוחות המקומיים נוסד סניף בצפת (שם גם יסדו בית-ספר למלאכה); אחרי תום המלחמה החלה ההתאחדות ליצור קשרים עם בני הארץ שבגולה.
ב-1926 העניק מוצטפה כמאל אטאטורק ראש הרפובליקה הטורקית, במתנה להאמיר עבדאללה אבן חוסיין אלהשמי, מושל עבר הירדן (שממשלת אנגליה העניקה לו אח"כ את התואר "מלך"), כתב-יד ערבי עתיק של "ספר הציד והמטרד" שנכתב לפני כאלף ומאה שנה בידי אבו אלפתח מחמוד כשאגם מרמלה. האמיר הציע לחכמים מוסלמים מארץ-ישראל וממצרים את עריכת כתב-היד והכשרתו לדפוס, וכשלא נענו להצעתו בגלל קשיים בפענוח כתב-היד, הציע האמיר בנוכחות המנוח פנחס רוטנברג בשנת 1939 את העבודה הזאת לד"ר בן-זאב והוא עוסק בה.
פרסם שורת מאמרים ב"מאזנים", "ציון" וכתביעת עבריים אחרים, ביניהם את הביאוגרפיות של פרופ' דוד ילין ז"ל ושל ר' יחזקאל יהודה , אחיו של הפרופ' יהודה. בנותיו: עפרה, רות ותלמה.
יוסף ליפשיץ
נולד בעיירה זאבלודובו, ליד ביאליסטוק, פולין, ט"ו כסלו תרכ"ט, לאביו ר' בנימין נתן נטע, ממשפחת רבנים גדולים בישראל, בעלת ספר-יוחסין עד לבעל "סדר הדורות" וממנו עד דוד המלך, ולאמו הינדה לבית נוסבאום . קיבל חינוך תורני בחדרים ובישיבות. נתיתם בגיל צעיר והוכרח לצאת לחיי המעשה ולעמול לפרנסתו ובזמנו הפנוי התמסר ללמוד תורה וידיעות הנחיצות במסחר. בן עשרים נשא לאשה את אסתר פייגה בת ר' שלמה זלמן שפסס מקובנה, עבר לקובנה, עסק במסחר והצליח לכבוש לו מקום בין גדולי הסוחרים בעיר. היה ממקורביו של הרב רבי יצחק אלחנן ספקטור , עסק בצרכי צבור בקהלת קובנה בין עסקני היהדות התורנית, וביחוד התמסר, כמו אחיו ר' מיכאל בביאליסטוק, להספקת מזון כשר לחיילים היהודים.
בתרס"ח חיסל את עסקיו המשגשגים בקובנה ועלה לארץ-ישראל, בה כבר היו לפניו אמו ואחיו (ר' דב ימיני בפתח-תקוה ור' מיכאל ליפשיץ בירושלים) ועוד קרובים. השתקע ביפו ועסק במסחר. המשיך בפעילות צבורית, השתתף ביסוד ועד הקהלה המאוחדת ליפו ותל-אביב, ארגן מחדש את חברה קדישא, השתתף ביסוד חברה ש"ס ועוד אגודות ללימוד תורה, התענין בגאולת הארץ ויחד עם מנישביץ השתתף בגאולת קרקעות כפר-אוריה ועוד.
אחרי מלחמת-העולם הראשונה השתתף ביסוד בנק קופת עם בתל-אביב וכשנוסד סניף לבנק זה בירושלים נתמנה למנהלו ועבר ירושלימה. גם כאן עסק בצרכי צבור בחוגי היהדות התורנית והיה חבר בועדים שונים. היה ממקורבי הרב הראשי הגרא"י הכהן קוק ויחד אתו נתמנה לנאמן על הקרן הגדולה לגמילות חסדים, בהון של מאה אלף דולר, שיסד הנדיב ר' נחמיה למפרט מאמריקה ומינה אותם לנאמנים ראשונים. כן פעל והפעיל למען בנין הארץ וביחוד למען קיומם וביסוסם של המוסדות התורניים בארץ.
העלה את הבנק שניהל לעמדה גבוהה בין הבנקים בירושלים ולעת זקנה פרש מהעבודה ויצא לפנסיה והמשיך בלימוד תורה ובעסקנות צבורית.
נפטר בירושלים, כ"ב טבת תש"ב.
צאצאיו: חיה נישאה לעמנואל ילין, חנה - לאהרן שריון, רבקה - לשמואל בלוך (ממנהלי קופת-עם בירושלים), וחמדה - לאהרן ויסברג (מפעילי "סולל בונה" בירושלים).