משה פרץ
נולד בירושלים ב-19 ביוני 1872 לאביו חיים ולאמו לוניה. את חנוכו קיבל בבית הספר של "חברת כל ישראל חברים" ורכש לו ידיעה הגונה בערבית וצרפתית מלבד עברית. אח"כ התמחה במקצוע הנגרות.
ב-1898 התישב בבאר-טוביה וב-14 בספטמבר 1890 נשא לאשר, את זהבה (אורו) בת שמואל ברוך (נפטרה בתל-אביב, י"ז אלול תש"ד 5.9.1944). בביתו היפה היו מתאכסנים אורחים חשובים ופקידיממשלה גבוהים שנזדמנו למושבה. תודות לבקיאותו בשפה הערבית ובמנהגי הדת המושלמית קשר קשרים הדוקים וידידותיים עם השכנים והיה מקובל עליהם.
בימי בולמוס נטיעת הגפנים הפליא לעשות במלאכתההרכבה וכורמי גדרה הזמינוהו תכופות לעבודה זו. אגב עבודתו בגדרה נתחבב עליו המקום והוא רכש שם מגרש ובנה בית לעצמו.
בימי המלחמה הראשונה נתמנה למוכתר גדרה ובארטוביה גם יחד. פעל רבות למען תושבי שתי המושבות, ביחוד בשחרור הצעירים מעבודת הצבא ובמניעת החרמת הבהמות לעבודת-חנם. כאשר החלד. להתגלות פרשת הריגול הוגלה יחד עם רוב מוכתרי הארץ לדמשק. שם היה כלוא כחצי שנה בבית הסוהר לאסירים פוליטיים. לאחר שחרורו נשאר עוד כחצי שנה בדמשק, עד לכניסת האנגלים לארץ, ובפורים תרע"ח חזר ארצה.
ב-1919 חיסל את משקו בבאר-טוביה ומכר את ביתו בגדרה ועבר לתל-אביב. כאן יסד יחד עם מר אברהם אלמליח בית-דפוס וחנות-ספרים ביפו. עסק זה היד. קיים עד שנת 1921 כאשר מ. דיזנגוף ז"ל הציע לו לקבל משרה בועד תל-אביב, שהפך אז למועצה מקומית. בשנים הראשונות טיפל בעיקר בגביית מסים ואח"כ נתמנה למנהל מחלקת הרשיונות. במחלקה זו עבד עד אפריל 1946 ולאחר עבודת 25 שנה בעירית ת''א יצא לפנסיה.
צאצאיו: רחל אשת ישראל פרידמן; מרים אלמנת יעקב כהן; חיים; צרויה אשת משה מדליה; מרדכי; לבנה אשת ברוך ברגמן; אסתר אשת יוסף נוביצקי; אלישבע אשת מנחם ישראלי.
יוסף קנדינוף
נולד בבוכארה, בשנת תרכ"ז (1867), בעת שאביו וכל משפחתו היו שם במעצר בגלל עלילת בגידת לטובת רוסיה, לאביו מולה (חכם) אהרן הכהן קנדין קאלאנטאר , שהיה לפני העלילה קרוב למלכות, נשיא היהודים ושופטם העליון (כדוגמת ראשי הגולה בבבל בתקופת התלמוד והגאונים), ואחרי שנמצא נקי מהאשמה התאשלם מאונס והיה יהודי בסתר וכמושלמי בגלוי היה וזיר-הכספים ויועץ-המדינה של האמיר.
גדל ונתחנך כמושלמי יחד עם יורש-העצר, שמלך אחרי מות אביו בשם אחאת חאן, ובהגיעו לגיל "בר מצוה" גילה לו אביו שהוא יהודי וחינכו בסתר לחיים יהודיים. זמן-מה למד עם יורש העצר בבתי-הספר המלכותיים במוסקבה ובפטרבורג והוצג במה פעמים בפני בני בית-המלוכה הרוסי בשם יוסוף ביי בנו של אציל בוכארי רם-מעלה.
כשעלה אחאת חאן לשלטון היד, יוסף מבאי ביתו, השיג ממנו הנחות לטובת יהודי בוכארה והח זרת חלק מרכוש משפחתם שהוחרם בעת העלילה. ולא הוחזר בשעת החנינה וההתאשלמות. ב-1880 השיג מהאמיר רשיון לאביו לעלות לארץ הקודש כעולה-רגל מושלמי להשתטח על המקומות הקדושים ולקחת אתו רכוש רב (כ-5 מליון פרנק) ומתנות מאת האמיר למקומות הקדושים. האב עלה לירושלים, חזר בגלוי ליהדותו, השתתף בבנין שכונת הבוכארים ותרם תרומות גדולות למוסדות החסד, ואח"כ יצא למוסקבה. שמה בא אליו יוסף ברשיון האמיר, כנוסע בשליחותו "לקנות בשבילו אבנים טובות".
שניהם נתקבלו לראיון פרטי אצל הצאר אלכסנדר השלישי, שנעתר לבקשתם לקבלם תחת חסותו כיהודים בארץ-ישראל, ואז שינו את שם משפחתם לקאנדינוף. משם שלח יוסף לאמיר את האבנים היקרות שקנה בשבילו והודיעו במכתב, שהוא חזר ליהדותו ולא ישוב לבוכארה. מהצאר קיבל זכויות. והנחות רבות אף ברוסיה, חי שנים אחדות בסמרקאנד ובקוקאנד בחסות המושלים הרוסיים והשיג מהם בהשפעתו הנחות רבות ליהודים.