ב-1888 נסע להפגש עם אביו באיסטמבול, שם קיבלו מהשולטן עבדול חמיד רשיון להתישב בארץישראל כיהודים בחסות רוסית ואז עלו לירושלים ויוסף התישב באחוזה שקנה מאת פקיד טורקי (כעת מאחורי תחנת "אגד" בירושלים). קיים קשרים עם ראשי השלטון, שכיבדוהו מאד, ותודות לכך השיג הקלות לעלית יהודים מבוכארה.
לאחר שנים אחדות בנה בתים בשכונת נוה שלום ביפו והתישב באחד מהם. גם כאן היה מכובד מאד בעיני כל גדולי השלטון. וכשבא ב-1912 השייךאיל-איסלם הבוכארי לבקר בארץ העדיף להתאכסן בבית "יוסוף ביי" היהודי מאשר בבית הקונסול הרוסי, שהזמינהו ברוב הדר, כי ההוא נוצרי שאינו כשר כיהודי בעיני ראש הדת המוסלמית. ראשכהונה זה הביא מאת האמיר מתנות יקרות, אגרת סליחה על שיבתו ליהדות והבטחה שיקבלהו בכבוד אם ישוב לבוכארה, אך הוא הודה על החסד ונשאר בארץ-ישראל.
במלחמת-העולם הראשונה השתמש בהשפעתו על שרי השלטון לבטל גזירות מאסר וגזר-דין מות שנגזרו על יהודים ולמנוע עינויים ופגעים מיהודים נרדפים. כן הצליח בהופעתו לפני המצביא ג'מאל פחה בדמשק להשיג את ביטול הפקודה להוציא מתל-אביב את כל הצנורות והפחים והברזל. אחרי הכיבוש הבריטי הצליח בהשפעתו למנוע רדיפות יהודים בגלל האשמות פוליטיות, ובירושלים ביקרו הגנרל אלנבי בביתו ושוחח אתו פרסית. כן תרם בעין יפה ל"קרן הגאולה" (אלף לירות) ולקרנות ולמוסדות בכלל.
אחרי שהפורעים החריבו את ביתו ביפו במהומות 1936 עלה לירושלים ושם נפטר בט"ו טבת תש"ג.
על אשתו זוליכה שנשא בבוכארה נשא בירושלים את הניה בת יהודה משה בורטיניאנסקי. צאצאיו הם: בניו שלמה, משה, שמואל קנדין, בצלאל קנדי, מנחם ומאיר , ובנותיו רבקה, ויקטוריה (אשת המהנדס חי ישכרוב), ליזה (אשת נח שיין), תמרה (אשת המהנדס דן טנאיקושיצקי) ובת-שבע (אשת כת ריאל סלומון).
פרופיסור משה ברוך טויבנהויז
נולד בצפת א' אלול תרמ"ו (1886) לאביו ר' מאיר (ממשפחת רבנים ואדמו"רים מגליציה שגם ר' מאיר מפרימישלאן נמנה עליה) סופר, חלוץ העבודה והתרבות החדשה ועסקן במפעלי חסד מצפת, ולאמו בת-שבע בת הרב ר' אברהם שלמה גולדנבוים מצאצאי המגיד הגדול ממזריץ , חבר בית-הדין הרבני בצפת.
למד בילדותו בחדר עם אחיו יעקב-יוסף וחייםיאיר וגמר בהצטיינות את ביה"ס של חכי"ח בצפת, עזר לאביו במלאכת הסריגה ונסע למושבות הגליל להפיץ את התוצרת והוא אז בגיל "בר-מצוה''. נסע תכופות לראש-פנה המושבה הקרובה ביותר לצפת וחלם לחיות חיי-אכרים ולהיות כאחד מהם. אך לפי תנאי הימים ההם ראה צורך להשתלם גם במלאכת-תעשיה קשורה בחקלאות, כי בלעדי זה מעטו סיכוייו לקבל קרקע ועזרה להתנחלות מאת פקידות הברון.
בהסכמת אביו נסע בהיותו בן 15 לפריז ללמוד את דרכי השימור של תוצרת חקלאית. השפה הצרפתית שרכש בביה"ס עמדה לו להסתגל בנקל אל הסביבה הזרה אשר בארץ החדשה, שם נודע לו כי השימור והקירור מפותחים בדרגה גבוהה באמריקה, מיד החליט וגם עשה וב-1905 יצא לאמריקה. אמצעיו הכספיים היו מצומצמים מאד וע"כ בקש את פרנסתו במסחר בכלים למאור-גאז שעסק במשך שנה וחצי.
למד שנתיים בביה"ס החקלאי של הברון הירש בוודביין שבניו-ג'ירסי והתמחה בכל ענפי החקלאות בייחוד בגידול עופות. אח"כ עבד בחוות שונות לגידול עופות והשתלם במקצוע באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה, היה -תלמידו של הפרופיסור הארי ב. לואיס, מומחה גדול במקצוע ואחד האבטוריטטים המפורסמים ביותר למשק-העופות באמריקה. אופן חקירותיו של מורו נטעו בלב התלמיד אהבה עזה למקצוע זה.
בשנת 1915 נסע לפיטאמולה שבקליפורניה (סמוך לסן פרנציסקו) הידועה כאחד המשקים לייצור עופות וביצים הגדולים ביותר בעולם, ושם נתמנה למנהל משק העופות.
אחיו הפרופסור יעקב יוסף טויבנהויז שכהן אז במשרת פרופיסור בקולידג' החקלאי בדלוואר הציע לו לבוא אליו ולעבוד במשק העופות במחלקת העופות שבקולידג' ונתמנה עוזר לפרופיסור פולארד במחלקה זו ובינתים הוסיף להשתלם בענף זה ובקביעת מחלות העופות בשעורי ערב באוניברסיטה החקלאית של מדינת רהוד איילנד.
בשנת 1916 כשנתמנה אחיו הנ"ל לפתולוגיסט ראשי לצמחים בתחנת הנסיונות החקלאית של אוניברסיטת מדינת טקסאס, נתמנה אף הוא למרצה, מדריך ומפקח בענף גידול-עופות של התחנה. בתפקיד זה הוציא