מוסדות התורה שבצפת. באיסטמבול נפגשו עם הרב חיים הירשנזון מירושלים (יליד צפת) שהיה בדרכו לקבלת משרת הרבנות שהוזמן אליה לעיר הובוקן שבארצות-הברית. ר' אברהם שלמה ספר לו אודות כשרונותיו של נכדו הצעיר ועל החלטת ההורים לשלוח אותו (לאתר שיסיים את למודיו ב"אור-יהודה") לארצותהברית להשתלמות בתורת-הצמחים. הרב הירשנזון הציע לקחת אתו את הצעיר לאמריקה, ובהסכמת אבי-אמו שינה את כיוון דרכו ויצא לאמריקה. שם נכנס ללמוד בבית-הספר החקלאי הגבוה "נשיונל-פארם-סקול" אשר בדוילסטון שבמדינת פנסילבניה. מחוסר אמצעים כספיים עברו עליו ימים קשים מאד. בזמן קצר רכש לו את ידיעת השפה האנגלית, עבד כל מיני עבודות להשתכר למחיתו ולהוצאות שכר-הלימוד. עבד בתור מלצר בפנימית של בית-הספר ונתחבב על חבריו ומוריו והמנהל ניבא לו גדולות. ב-1904 גמר את לימודיו בהצטיינות. באותה שנה נכנס לאוניברסיטת קורנל. בעוני ובדחקות היה ממית עצמו באוהלה של תורה. בשנים 1908-1909 זכה לתוארים מדעיים בפתולוגיה ופיסיולוגיה של הצמחים. בפרק זמן זה כבר פרסם שורה של מחקרים חשובים שהסבו את תשומת לבם של כל המקורבים אליו במדע. גם כאן עבד עבודות שונות ובשנה האחרונה עבד כגנן-אמן אצל נשיא האוניברסיטה פרופ' אנדריו ד. וויט. ולעבודת הגמר שלו קיבל הלואה אישית מאת הדקן של האוניברסיטה פרופ' הייד ביילי. ב-1908 קיבל את אזרחות ארצותהברית. אח"כ נכנס לאוניברסיטה בפנסילבניה ובה הוכתר ב-1913 בתואר דוקטור לפילוסופיה.
בשנת 1909 התמנה לעוזר ראשי (אסיסטנט) בפיטופטולגיה בתחנת הנסיונות החקלאית של דלוואר ובשנת 1913 קבל את דרגת חבר מחקר שהחזיק בה עד שנת 1916. בשנות למודיו קיים את הקשרים עם משפחת הרב הירשנזון וחליפת מכתבים עם בתו אסתר שלמדה ספרות והשיגה תוארים מדעיים באוניברסיטת קולומביה וב-1910 באו בברית הנשואין. בנם אריה יאיר הוא רופא מנתח, מקודם בבית-החולים היהודי "מונט-סיני" ואח"כ ב"קינגס קונטי הוספיטל", שניהם מוסדות רפואיים המובחרים והגדולים ביותר באמריקה. במשך המלחמה העולמית היה Lieutenant Commander in Medical Corpsבדיביזיה הראשונה של הצי המלכותי בגואדאלקאנאל ושם הצטיין וקבל מדליה Presidential Unit Citation. כן שרת במקומות שונים בדרום הפסיפיק.
בתם ד"ר רות-צפורה , רופאה בבתי חולים בניויורק.
עבודות-המחקר שלו שכתב בשנות 1916-1913 באוניברסיטה של דלאוואר פרסמוהו כאחד החוקרים המזהירים במחלות-הצמחים באמריקה.
ב-1916 נתמנה לפרופיסור במחלקה החקלאית של אוניברסיטת מדינת טקסס וראש המחלקה לפתולוגיה ופיסיולוגיה בתחנת-הנסיונות בטקסס הגדולה והמפור סמת ביותר בארה"ב. הוא התמסר לעבודתו במרץ עצום, חקר את חיי הצמחים ומחלותיהם בנסיונות רבים מספור והמשיך לפרסם ספרים ומחקרים אודות המחלות שהתקיפו את הבצל, האבטיח, העגבניה, תפוח-אדמה, הבטטה המתוקה, התירס, וגם עבודות שונות על מחלות תבואות ופרחי נוי וכו'. ספריו נתקבלו בהערכה ובהוקרה רבה ע"י פרופיסורים עובדי תחנת-הנסיון, מומחי ההדרכה, ע"י תלמידי האוניברסיטה וגם ע''י מגדלי הירקות.
בהישגיו במלחמה במחלה המסוכנת של רקבון שרשי הכותנה שגרמה נזקים למעלה ממאה מיליון דולאר לחקלאי טקסס מדי שנה בשנה הגיע לשיא. 35 שנים חקרו ודרשו גדולי הפרופיסורים איך למצוא את התרופה למכה האכזרית והעלו חרס עד שגילה את מקור המחלה ומצא את התרופה. בעולם המדע נתקבל כאחד האוטוריטטים הגדולים ביותר במקצועו ובמחלות הכותנה נעשה למומחה גדול. למעלה מ-300 מחקרים ועשרות ספרים העמיד לרשות המדע. הפיץ דעת בהרצאותיו לסטודנטים ולמלומדים, הרצה ברדיו הרצאות עממיות למיליונים חקלאים ומגדלי ירקות המשתמשים בעצותיו ובהוראותיו. היה מהראשונים בספרות הפתולוגית בעולם שכתב ספרים מסכמים על מחלות הירקות ועל מחלות צמחים בודדים, היה מסור לעזור ולהיטיב. אנשי-מדע ואנשים פשוטים כאחד חיבבוהו, העריצוהו והוקירוהו. בזמן מגפת השפעת ב-1918 בילה את כל זמנו הפנוי בבית-חולים והתנדב לעזור בטיפול בחולים. היה חבר ונשיא בהרבה אגודות מדעיות בכל רחבי אמריקה ובאנגליה. ערך עתונים מדעיים במקצועו. בשנת 1924 נכנס כחבר למועצת הפקולטה הבוחנת. בשנת 1932 נבחר פה אחר לחבר האקדמיה למדעים בטקסס, בחירה זו היתה הכבוד הגדול ביותר שאמריקה המדעית יכלה להעניק לאיש המדע. הוא היה חבר פעיל בקהלה היהודית, עמד בראש לשכת בני-ברית ובבניה החפשית. היה מנהיג ועדת הטמפל פראדה בבריאן שבטקסס. טפל במסירות ואהבה בסטודנטים היהודים, סייע להם בכל יכולתו, יסד למענם את "בית-הלל" וקרבם לציונות. הוא לא שכח את ידידיו ומוריו שתמכו בו ושמר אמונים לבית-הספר "נשיונל פארם סקול'' שבו קיבל את חנוכו החקלאי. כשמצבו הכספי של ביה''ס הורע, בחר בו הסינאט להיות נואם ראשי ואורח-כבוד במסיבה שנערכה בסיטי של ניו-יורק לטובת ביה"ס וגם מינו אותו למנהל ביה"ס הזה. 1000 אורחים שנוכחו במסיבה שלמו 1000 דולרים כל אחד וההכנסה היתה הענקה בת מיליון דולר.
קרא בקביעות את העתונות מארץ-ישראל, עזר לכל מי שבא מארץ-ישראל והשתוקק לזמן שיוכל לשוב למולדתו ולשרתה בידיעותיו ובעבודתו (הישגי מחקריו הנם לתועלת גם למדע החקלאי בארצנו). מכתביו שהריץ אל אביו הכתובים עברית צחה מלאים אהבה, געגועים ומסירות להוריו, לאחיו, לעמו ולארצו. המכה הנוראה ביותר היתה מות אחיו ד"ר חיים-יאיר ,