הגיאולוג והפליאונטולוג הידוע. אסון זה דכא אותו ובמכתביו אל אשת אחיו המנוח ואל משפחתו הביע ציון בגליציה וממיסדה של ההסתדרות הציונית בעיר בודה העצומה והשקדנית תפסה את כל זמנו ומרצו אף כשנתרופפה בריאותו ולמרות אזהרות ידידיו המלומדים המשיך לעבוד בלי-הרף עד שנפל למשכב במחלת לב ונפטר ביום טי טבת תרצ"ח, שני חדשים אחרי מות אביו בחיפה. העתונות האמריקנית קשרה אז כתרים לבן א"י ששרת את אמריקה במסירות ובהצלחה לטובת המדע. מאות מאמרי הערכה בעתונים המדעיים של גדולי אנשי המדע באמריקה ובעולם נכתבו ברגשי הוקרה, הערצה והבעת צער רב על החוקר הגדול שנגדע בדמי ימיו.
יוסף אליהו שלוש
נולד ביפו, בשנת תר''ל (1870), לאביו ר' אהרן (שעלה ארצה בן 11 מאוראן שבאלג'יריה בשנת ת"ר עם אביו ר' אברהם וכל ביתו) ולאמו שרה בת ברוך מצליח (שעלה עם משפחתו מבגדאד והשתקע ביפו).
למד בילדותו תורה מפי הרבנים-המלמדים יעקבבוסקלה ושלמה בחבוט ומפי מורים פרטיים ובבית הספר של כי"ח. בתרמ"ו נסע ללמוד במוסד החינוכי "תפארת ישראל" של חכם זכי כהן בבירות, שם למדו לימודי יהדות, צרפתית וערבית והשכלה כללית. בתרמ"ז נשא לאשה את פרחה שמחה בת העסקןאברהם מוויאל (ב"כ "חובבי ציון", שפעל בגאולת הקרקעות ליסוד המושבות ראשון לציון, עקרון, קסטינה ועוד).
למד מאביו מלאכת צורף כסף וזהב ועזר לו בעבודה זו וגם בעסק החלפנות. לעצת בן-דודתו יהודה כרסנתי יסד בית-מסחר לחמרי בנין, ענף שבימים ההם עסק בו ביפו רק הגרמני אברלה, ועסק במסחר זה 39 שנים ביפו, עד שבנו אבנר העביר ב-1923 את בית-המסחר לתל-אביב. יצר ביפו תעשיות למזודות ודבק, ואח"כ עשה שותפות עם אחיו הבכור אברהם חיים ויסדו בשכונת נוה. צדק בית-חרושת למרצפות ולחמרי-בנין מקומיים וקבלנות-בנין. כן הגה את הרעיון בדבר יסוד ביתחרושת ללבני סיליקאט בתל-אביב, הציע את הדבר למאיר דיזנגוף וזה הציעו ליוחנן קרמנצקי מוינה, וכך הוגשם הרעיון ביזמתו של קרמנצקי. כקבלן בנין, בשותפות עם אחיו הנ"ל, בנה את בתי הספר לבנות. וכי"ח בנוה צדק, את 32 הבתים הראשונים בשכונת "אחוזת בית" (היא תל-אביב, שהיה בין מיסדיה ובין עשרה הראשונים שבנו בה את בתיהם), את בנין הגימנסיה הרצליה (שהיה אחד מחמשת חברי ועדת הבנין שלה, יחד עם ז. ד. ליבונטין , מנחם שיינקין , אליהו ברלין , ד"ר יהודה מטמון-כהן ואליהם צורפו הרב ד"ר מ. גאסטר מלונדון וד"ר ליבונ טין; ביצעו במכשירים חדשים בזמן ההוא את ישור החולות וסלילת הכבישים בשכונת תל-אביב, ועוד.
בעת מגפת החולירע ביפו בתרנ"ז ארגן קבוצת צעירים לעזרה והצלה, אספו כספים מתושבי העיר והשיגו עזרה כספית גם מהבארון בנימין רוטשילד לצרכי טיפול בחולים ובמחלימים. וכשהחלה העתונות הערבית להשטין על מפעל ההתישבות העברית ולהציגו כחתירה תחת שלמות הממלכה הטורקית השתתף ביסוד אגודת "המגן" (יחד עם שמעון ודוד מויאל, אברהם אלמליח , ד"ר נסיםמלול ואחרים), שהתמסרה להדוף את ההתקפות בעתונות ולמצוא עתונים ערבים בארצנו ובסוריה, שיכתבו לטובת היהודים.
הצטרף ללשכת "בני ברית" ביפו ובתרס"ג נבחר לועד הקהלה ביפו והשתתף בו קרוב לחצי- יובל שנים.
במלחמת-העולם הראשונה השתמש בהשפעתו על נכבדי הערבים להשתיק את השטנה על היהודים, כשנרגני הערבים הציגום כבוגדים במולדת. השתתף בפעולה הצבורית למען התאזרחות היהודים שהיו נתינים זרים, לבל יגורשו מן הארץ, וכשהפרה הממשלה הטורקית את הבטחתה והחלה דורשת לשרות צבאי ולגדודי עבודה במדבר (בתנאים של סכנה תמידית אף בגלל חוסר-נקיון והזנחות שונות) אף את הנתינים החדשים, קיבל עליו את סלילת הכביש לאטרון-ג'וליס בלי רווח, כדי שיוכל לשחרר מאות יהודים מהצבא בתור עובדים אצלו למען המאמץ המלחמתי. נתמנה מטעם השלטון לנהל את חלוקת החטים לתושבים ומטעם ועד הסיוע האמריקאי נתמנה לחבר "ועד המכולת" לחלוקת צרכי האוכל ששלח אותו ועד באניה "וולקאן". אח"כ, בעת הגירוש הכללי מיפו ותל-אביב בניסן תרע"ז היה חבר פעיל בועד ההגירה וטרח בסידור יציאת המגורשים, ואחרי הסידור קבע את מושבו בפתחתקוה וכאן המשיך בפעילותו בועד ההגירה בחלוקת הסיוע למגורשים. בסוף שנת תרע"ז עלה בידו להשפיע על המושל בירושלים, בשליחות ועד ההגירה, לבטל את הפקודה לגירוש שרידי ה"מהגרים" מפתח תקוה. אחרי הכיבוש הבריטי הקצר בפתח תקוה, כשהצבא הטורקי חזר אל המושבה, הוכרח לצאת ממנה עם כל משפחתו ואחרים, ביחד 114 נפש, ועברו לקלקיליה ויסדו שם כעין קהלה יהודית זעירה. בגלל התגברות הפעולות בחזית הסמוכה גורשו גם משם, הגיעו בערב פסח תרע"ח לכפר ג'מאל ובו ביום אפו שם מצות מיבול המקום. באותו כפר