חמרית למען שליחותו ובהצלחה מוסרית שבתעמולתו למען עם ישראל ותקומתו. היו אנשים שקינאו בהצלחתו וניסו להשמיצו עוד באוסטרליה ואח"כ על-ידי הפצת שקרים וזיופים עליו בעתונות העברית שבגולה, אך האמת ניצחה את השקר.
בשובו מאוסטרליה התמסר לתעמולה ולפעולה למען התישבות חקלאית בארץ-ישראל כצעד ראשון לגאולה ולהחזרת הממלכתיות הישראלית, וכן כדי לשחרר את היהודים בארץ מהתלות ב"חלוקה" ובממונים עליה. ברוח זו החל מפרסם את דבריו ב"ג'ואיש כרוניקל". (בתחילה כתב בעברית ובמערכת בלונדון תרגמו את דבריו, ואח"כ החל כותב באנגלית). בתרכ"ד הציע את עצמו לשליחות מטעם חברה יהודית באנגליה, לנסוע לסין ולחבש, כדי לבקר את שרידי ישראל הנידחים בין הגויים ולחזק את קשריהם עם היהדות שנתרופפו מחמת ריחוק המקום. אך הצעתו לא נתקבלה.
בתרכ"ד-כה היה ברומניה בשליחות ולמד את מצב היהודים שם.
בקיץ תרכ"ו, אחרי שנה של ארבה ובצורת, התמסר לפעולה לטובת יהודי ירושלים להצילם מרעב. לאחר שממוני הכוללים לא שמעו להצעתו לאגור תבואות תיכף אחרי הגורן, להבטחת המזון לעניי העדה למשך כל השנה במחירים זולים, כמו שעשו ראשי העדות הנוצריות, - יסד למטרה זו אגודה בשם "חברת יהודה וישראל" (יחד עם ר' עזריאל זליג הויזדורף ור' נתן קורונל ), ובאמצעות מכתביו ב"ג'ואיש כרוניקל" השיג עזרה מיהודי חו"ל בעקיפת מנגנון הכוללים, ולעניי היהודים בירושלים הושג מלאי של תבואה ופחמים במחירים לא מופקעים.
ושוב התמסר לתעמולה למען התישבות חקלאית ותקף את ממוני הכוללים בשל התנגדותם לכך, ובהיותו בטבריה בחורף תרכ"ח לשם ריפוי ארגן שם יהודים להתישבות חקלאית וכתב לטובתם ב"ג'ואיש כרוניקל" וגם התכונן לצאת לאנגליה למסע-תעמולה בענין זה. בינתים אירע בירושלים מקרה, שניסו לנצר נערה יהודיה באונס וגם הקונסול האמריקאי היה מעורב בשערוריה. אז החליט לצאת גם לאמריקה ולהזעיק את דעת הקהל והשלטונות נגד זה.
באביב תרכ"ח יצא למסעו ולקח אתו את בנו אברהם שמואל , שילמד במערב-אירופה. בפאריס בא בדברים עם ראשי חברת "כל ישראל חברים", ניסה להשפיע עליהם למען פעולה מוגברת בישוב ארץישראל ולאחר זמן נבחר לחבר-כבוד של חברה זו. באנגליה קשר קשרים והרצה בפומבי על נושא זה, ובחורף תרכ"ט הגיע לאמריקה. כאן בא בדברים עם אנשי-מדינה, דיפלומטים, אנשי-מדע ועסקני צבור יהודים ונוצרים, רבנים ואנשי-כהונה, עורר הד רב בעתונות, נאם והרצה הרצאות ואף נתקבל לראיון אצל הגנרל גראנט, נשיא ארצות הברית. בהשתדלותו הצליח להשיג, שהקונסול האנטישמי של ארה"ב בירושלים יוחלף באיש אחר, ושברומניה, שבה החלה אז, עם ראשית איחודה ושחרורה, רדיפת היהודים, יתמנה יהודי לנציג דיפלומטי של ארצות-הברית. אך תרופה זו לא הועילה והוא המשיך בתעמולה להתערבות דיפלומטית תקיפה להגנת היהודים. אולם בכל אלה ראה רק אמצעי זמני, והוא בא לידי מסקנה, שהביע אותה במכתבים, בתזכירים, במאמרים בעתונות הכללית והיהודית (הוא כתב גם ב"המגיד" וב"העברי"), כי כדי לעקור את שורש הרעה נחוץ לתת ליהודים מעמד מדיני כמו לשאר העמים, כלומר: יסוד מדינה יהודית עצמאית בארץ-ישראל. את רעיונו זה פיתח גם בספרו ,ארץ-ישראל ורומניה, תאור הארץ הקדושה ומצבם של רומניה ויהודי רומניה בעבר ובהווה", שיצא בניו-יורק ב-1872. הוא קיבל את אזרחות ארצותהברית והתפרנס שם מהפצת ספרו הנ"ל, שהרב צבי קאלישר ראה אותו שוה בערכו למען ישוב ארץישראל לספר "דרישת ציון" שהוא עצמו הוציא.
בתרל"ה חזר ארצה. בדרך חלה בשיתוק וקיבל טיפול רפואי בברלין, ובחורף תרל"ה נסע להתרפא בחמי טבריה. כאן חידש את תעמולתו למען התישבות חקלאית של יהודי טבריה. אך ממוני הכוללים התנגדו לו, הוציאו עליו דיבות וארגנו התקפה קשה על גופו ועל רכושו. ראש המנזר הפרנציסקני וההרצוג מאולדנבורג שביקר אז בארץ הצילוהו וזה האחרון העביר אותו לבית-חולים בירושלים. אחרי שהבריא