לעתים קרובות מאוד, וכל אדם חדש שבא אל המושבה היה מובטח לו שבמהרה יהיה גם הוא בין הקודחים, נטל על עצמו לחקור את גורמי המלריה ולחפש את הדרכים לביעורה. בחקירותיו קבע שהסכנה הגדולה ביותר מאיימת מצד הבצות "גזזה" (במרחק 600 מ' מהמושבה) ו-"ואדי-חדרה" (במרחק 1200 מטר), ונוסף לכך יש לשים לב גם ל"בריכת עטה", שנחשבה אז כאגם נובע מעינות שאין ליבשו, ואם כי רחוקה היא מבתי המושבה, בכל זאת מאיימת הסכנה גם מצדה. הוא החליט להשאר למשך הקיץ בארץ כמנהל השרות הרפואי בחדרה ולהקדיש את ידיעותיו במחלות הטרופיות כדי להציל מהן את המושבה הראויה ומוכשרת לעתיד מבורך.
אחרי התיעצות עם המהנדס החקלאי יוסף טריידל על הצעדים הטכניים להבראת המקום נגש לעבודת חקירה מפורטת בעזרת האמצעים שהמציא לו האגרונוםאהרן אהרנסון מתקציב תחנת הנסיונות החקלאית שבעטלית, והחל גם בפעולה לשיפור התנאים הכלכליים וההיגייניים הכלליים.
התישבותו בחדרה כרופא המושבה הפיחה רוח חזקה במתיאשים, ואכרים. ופועלים שברחו מהמקום החלו חוזרים אליו, בעזרת הד"ר ארתור רופין השיג מהקרן הקימת לישראל סכום כסף לבנין מטבח ודירה לפועלים וביזמתו ארגן הועד שרות פרופילקטי של אספקת חינין. ובראותו כי במקום היאוש והאדישות נתעוררה האמונה בהצלחת הפעולה קשר גם הוא את גורלו עם המקום והתמסר להבראתו.
בסוף תר"ע נסע להרחיב את ידיעותיו במכון למחלות טרופיות שליד אוניברסיטת האמבורג ולרכוש את המכשירים לחקירות במלחמה נגד המלריה. בהשתדלותו הקציבה חברת "עזרה" הברלינית הלואה בסך עשרת אלפים פראנק לבנין בית-חולים ושלשת אלפים פראנק במתנה לסידור הפנימי והציוד של המוסד, וכן השיג הלואה לסידור צנור מים ובנין 25 בתים לשיכון פועלים בתנאים מיוחדים.
בתרע"א חזר ארצה והתקין בבית פרטי תחנת-עזרה ארעית בת 4 מטות לשימוש עד שנגמר בנין בית-החולים בתרע"ב. באותה שנה ביקר בארץ הנדבן נתן שטראוס מאמריקה ובהשפעת אהרן אהרנסון יסד בירושלים את תחנת הבריאות ובהמלצת אהרנסון נתמנה הד"ר ברין למנהלה, המוסד הכיל שלש מחלקות: א) למלחמה במלריה ויתר המחלות המדבקות - בהנהלת הד"ר ברין; ב) לחקירות בקטריולוגיות בהנהלת ד"ר אריה גולד ברג ; ג) למלחמה בגרענת - בהנהלת ד"ר אריה פיי גנבאום . סניף לתחנה נפתח בחדרה בתרע"ג, בהנהלת הד"ר גלובר .
משהוקמה התחנה בירושלים הציע בשמה הד"ר ברין לחדרה עזרה ליבוש בצת גזזה והחלו בדיון בדבר אפשרות ליבש את בריכת עטה, אך בינתים פרצה מלחמת-העולם הראשונה והפסיקה את פעולות המלחמה במלריה.
עם הוסד השלטון האזרחי בארץ אחרי המלחמה, בתר"פ, נגשו ליבוש בצת גזזה בעזרתה הכספית של חברת פיק"א ובתמיכתה המוסרית והתחוקתית של מחלקת הבריאות הממשלתית (אף כי בראשה עמד הקולונל הירון הידוע), וכך הצליחו לסלק את המכשול האחרון, שנבע מהתנגדות השכנים הערבים בשל תביעותיהם לבעלות על הבצה ודרישתם להשאירה כמות שהיא... ואחרי עבודת ניקוז מוצלחת זרמו בחורף תרפ"א ישר אל הים אותם מי הגשמים שעד עתה היו נקוים בבצה רחבתידים בקרבת המושבה, ומיד פחת ב-97 אחוז מספר נגועי המלריה. אח"כ יבשה הממשלה את בצת ואדי חדרה, ובתרפ"ט יבשו בני המושבה, בחירוף נפש ובעזרה טכנית מאת מחלקת הבריאות בהנהלת ד"ר שפירא , אף את בריכת עטה, וכך טוהרה המושבה כליל מהמלריה והוכשרה להתפתחות הנפלאה שחלה בה מאז.
בשנת 1914 ארגן ופתח בירושלים את הקונגרס הראשון של הרופאים העברים בא"י, שעמד אז בסימן המלחמה בגרענת ששררה אז בארץ.
משעברה תחנת הבריאות של שטראוס לרשות "הדסה" ומשהושלמה הבראת המושבה, התמסר הד"ר ברין לפעילות משקית וצבורית. יחד עם ניהול משקו במושבה יסד בשנת 1920 את הקואופרטיב החקלאי הראשון בא"י "החקלאי", חדרה בע"מ, ובשנת 1921 יסד ביחד עם צבי בוטקובסקי את בנק "הלואה וחסכון חדרה". ממיסדי בנק האכרים בע"מ. יחד עם ד"ר א. בירם, משה סמילנסקי יסד את בית הספר התיכון החקלאי של התאחדות האכרים בא"י - בפרדס חנה, וניהל את המוסד הזה כעשר שנים. בשנת 1935 יסד את חברת מיסדי חדרה בע"מ ומכהן בה כיו"ר, השתתף כחבר הועד ביסוד בית הכנסת הגדול שנבנה במקום ה"חן" ההיסטורי של חדרה. משנת 1928 הוא חבר מרכז התאחדות האכרים והנהלת הסתדרות החקלאים חדרה. יו"ר חברה א"י לספנות והספקה, יו"ר חברת מחסני א"י בחיפה. יסד בתרפ"ו בחדרה את החברה הראשונה למטעי פרי הדר, שנקראה אח"כ בשם "מגד". רכש קרקע ליד פרדס חנה ונטע באלף דונם פרדסים בשביל יהודים מגרמניה (רובם רופאים ועורכי-דין) ובתרצ"ד, כשקם משטר-היטלר וזירז את יציאת היהודים מגרמניה, מצאו הללו משקים מוכנים בארץ.
השתתף בקונגרסים הציונים בשנות 1921 ו-1927 בתור מומחה לענינים חקלאיים מטעם ההנהלה הציונית.
פרסם מאמרים בשאלות ציוניות ובעניני הבראת הארץ וביעור המלריה. הוציא בשנת 1912 יחד עם ד"ר אריה גולדברג, חוברת בשם: "המלריה בירושלים ודרכי המלחמה בה", ובשנת 1913 הוציא חוברת בשם: "הבראת ארץ-ישראל", בשנת 1920 חיבור בשם: "המלחמה במחלות המדבקות בארץ-ישראל".
צאצאיו: יונה, דניאל ואברהם-אביעזר.