אליהו אהרן כהנא
נולד בקאלוואריה, פלך סובאלק (פולין), ג' אב תרל"ה (1875), לאביו ר' משה אריה , שהיה פרנס עשיר, תלמיד-חכם, עסקן נודע ומכובד מאוד גם בעיני אנשי השלטון (נין להרב שמשון הכהן מקניגסברג, המכונה "הכהן הגדול", מיוצאי חלציו של בעל המחבר של "סדר הדורות" ר' יחיאל היילפרין ומיוצאי חלציו של ר' אביגדור אבי ר' שמואל אב"ד בוילנה), ולאמו לאה מרים , בת הרב אהרן כהן מווילקובישקי, שהיתה מצאצאי ר' שאול וואהל (שלפי האגדה נבחר למלך פולין ליום אחד). בן חמש עלה ארצה עם הוריו, בתשרי תרמ"א. התחנך בחדרים בירושלים מפי ר' אברהם יצחק מנסויז והרב זרח רקובר (ברורמן) והרב ידידיה ב"ר נחמן לפידות מהורודנא.
בתרנ"ב נשא לאשה את חיה רישקה בת ר' אברהם אלקנה זאקס , מעסקני כולל הו"ד (הולנד ודויטשלנד) ומותיקי הפעילים לרעיון החקלאות והמלאכה בישוב הישן בירושלים. בתרנ"ה השתתף עם ר' ישעיהו רפאלוביץ, אברהם בלומנפלד ואחרים ביסוד אגודה חשאית "אחוה", לשיפור החיים הצבוריים ואחוה בין בני העדות השונות. בתרנ"ו השתתף עם חברי "אחוה" ועם הרב ר' יצחק צבי ריבלין בחברת "ישוב ארץ הקודש" לשם הפצת רעיון העבודה החקלאית בין צעירי ירושלים ולתמיכה בפועלים דתיים שיצאו לעבודה במושבה ולסייע להתנחלותם על הקרקע. בזמן קצר רכשו לחברה זו 800 חברים ששילמו מס-חבר ושלחו 18 פועלים מירושלים לעבודה בראשון-לציון.
בתרנ"ז עבר לראשון-לציון ועבד כקופאי במחסני גורדון-שמולצנסקי, ואחרי חדשים מספר בא ליפו ועבד בבית-המסחר לבגדים מובנים של ר' חיים יהושע גולד ברג (הידוע בשם "חיים בקר" ובנו משה מראשוני הישוב האשכנזי ביפו), התמחה בענף-מסחר זה וכעבור שנים מספר יסד לעצמו בית-מסחר לבגדים. בתרנ"ח יסד את לשכת "אחוה" ביפו, בעזרת אחי הלשכה מירושלים ר' י. מ. אסיסקוביץ ור' נח יהושע מילנר , והיה נשיאה הראשון והרוח החיה בפעולותיה. ביזמת הלשכה נוסדה בתרנ"ט השכונה "שערי אחוה" (כיום רחוב אחוה) ובנה בה את ביתו בין ששת הראשונים. כן השקיע הרבה מרץ ועמל בשיפור הסדרים בקהלת יפו וביסוד "בית הכנסת-אורחים" (בתרס"ה). באותה שנה השתתף עם עוד כמה חברי "אחוה" ביסוד ה"חדר" הראשון על טהרת העברית, התמסר לשיפורו ולביסוסו בחומר וברוח, והשקיע במוסד לא מעט מכספו הפרטי. ביזמתו הוזמן הד"ר יוסף זליגר לנהל את המוסד, ששינה את שם בית הספר לשם "תחכמוני". במשך שלוש שנים וחצי נשא בעול החזקת המוסד עד שמסר אותו בידי "המזרחי" מפרנקפורט.
בית מסחרו ביפו היה מקום כינוס לחברי "אחוה" ולעסקני העיר והסביבה ומקום מועד לפגישות בעניני פעולות צבוריות. היה מעשרת הראשונים של חברי "אחוזת בית", מיסדי השכונה תל-אביב, הגרעין הראשון של העיר העברית.
במלחמת-העולם הראשונה עבר לטבריה עם גירוש יפו ות"א, ואם כי היה צפוי לרדיפות מצד השלטון בשל היותו "פרר" (משתמט מהגיוס) - אף על פי שנטלו ממנו "בדל" (כופר) פעמים - לא נמנע מעסקנות צבורית לשם עזרה למהגרים ולמגורשים שהתרכזו בטבריה. אחרי תום המלחמה היה מראשוני החוזרים לת"א וממחדשי החיים הצבוריים בה. היה מראשוני היוזמים לקנית האדמה וליסוד השכונה "בית וגן" שמדרום ליפו (כיום בת-ים) ובשנות תר"פ-תרצ"ד היה חבר ועד השכונה. היה מראשוני החברים בלשכת המסחר ביפו-ת"א, ממיסדי בנק קופת-עם וחבר מועצתו, ממיסדי הסתדרות "המזרחי" ומפעיליה. במשך כל הזמן המשיך לפעול לטובת הכלל ולעזרת יחידים זקוקים, הן בתור חבר "אחוה" והן באופן פרטי, בצנעא ובהתרחקות מן הפרסום והכבוד. צאצאיו: רחל אשת אברהם יוסף הרצפלד, צפורה אשת יהושע אריה שורצשטין, שרה אשת פישל זקס (מנהל הדואר בירושלים), משה אריה, יהושע נון (סגן מנהל בנק קופת-עם בת"א), מרים אשת יצחק סגל (ארצות הברית).
ד"ר עזריאל קרליבך
בן הרב ד"ר אפרים. נולד בכ"ג בחשון תרס"ט בלייפציג שבגרמניה.
ממשפחת הרבנים הגרמניים הוותיקה ביותר, שמוצאה מבאדן ומווירצבורג, חלקם מתלמידיו של ר' עקיבא אייגר, ששימשו ברבנות בגרמניה הצפונית ובערי באוואריה דור אחרי דור. הסבא, ד"ר שלמה, רבה של ליבק, עבר עם קהילתו מתחום הגיטו שבמויסלינגן,-מחוץ ל"עיר החפשית" ליבק-לתוך העיר עצמה, עם ביטול הגזירות שהגבילו את זכות מושב היהודים בתקופת הליברליזם הגרמני, והעביר עמו את כל המורשת התורנית של אבותיו קודמיו ברבנות, מבלי לשנות בה קוצו של יו"ד. אף כי רכש לו השכלה כללית ותואר דוקטור פירסם פירוש על הש"ס בנוסח הרבני המקובל, ונחשב לזקן רבני האורטודוקסיה הגרמנית, שמיזגה