רצו רוב החברים לקבל על עצמם את המשך עבודתם בכנרת בצורת מושב עובדים אבל המשרד הארצישראלי לא הסכים לכך והקבוצה התפזרה.
עזר בהדרכה חקלאית למושב התימנים "עמליה" שליד כנרת והכשירם לקראת התישבותם הקבועה בכפר מרמורק שליד רחובות, דאג לסידורם ולהבראתם. עבר אחר-כך לסג'רה ועמד בראש הפועלים בארגון שביתת סג'רה הידועה שנמשכה מסוף שבט ועד פסח תרע"ד. עבד גם במנחמיה (מלחמיה), בן-שמן ומקוה ישראל. בימי המלחמה העולמית הראשונה עמד בראש המרכז החקלאי בגליל ואירגן על ידי יסוד קבוצה קבלנית (הראשונה בארץ-ישראל) בעלת ממדים גדולים בזמן ההוא את העבודות הציבוריות למחוסרי עבודה בכנרת (כמאה וחמשים פועלים עבדו ביבוש הביצות). כשנכבש החלק הדרומי של הארץ ע"י הבריטים והתחילה התעמולה של ז'בוטינסקי להתגייסות לגדודים העברים היה מראשי המתנגדים גם מבחינה מוסרית אידיאולוגית וגם מבחינה מעשית של "שמירת הקים".
ב-1917 התחיל בהוצאת "גן-הירק" שהופיעו ממנו חמש חוברות ונפסק מחוסר התקציב. בשנת 1919 פירסם ספר "יסוד מושבי עובדים" שהונח ע"י חברי "הפועל הצעיר" כיסוד להתישבות שהחלה באותם הימים ע"י ועד הצירים ואמנם מושבי העובדים נוסדו והתנהגו לפי הקוים שצוינו בספרו.
כשנרכש עמק-יזרעאל ב-1921 היה מהראשונים שהביע את הסכמתו ללכת להתישבות, ועל פי לחצו האישי נבחר השטח של גוש נהלל להקמת מושב העובדים הראשון בא"י לפי תכניתו.
נשא לאשה את שושנה לבית רכטהנד.
בנהלל התמסר לעבודת המשק ומשקו נחשב למופת, על סמך נסיונותיו וידיעותיו שלא פסק לרכוש ע"י לימוד ועיון בספרי מדע חקלאיים ומתוך עבודתו המעשית. פירסם ספר בשם "גידול-ירקות" (1921). באותה שנד, נוסד הירחון החקלאי "השדה" ונתמנה לעורכו אך עבודתו במשק הכריחה אותו לעזוב את עריכתו, ובמקומו בא כעורך אחיו ש. ד. יפה המשמש בל השנים כעורך הירחון הזה.
פשטותו, יחסו לזולת, ידיעותיו ויושרו האישי והציבורי עשוהו לחביב על כל יודעיו-גם על ציבור הפועלים לכל מפלגותיו וגם על האזרחים.
נמשך לא פעם לספרות. בשנת 1926 פירסם מחזה היסטורי מתקופת הבית הראשון בשם "בפעמי הכליון".
היה מראשי המדברים במפלגת הפועל הצעיר. לדבריו שמו לב ואת מסקנותיו קיבלו על פי רוב.
במשך 12 שנה (1920-1932) היה חבר הועדה החקלאית שהתקימה ליד מחלקת ההתישבות של ההנהלה הציונית.
היה מיוזמי "תנובה" וממיסדיה והיה במשך 15 שנה מנהל מרכז "תנובה" ואת כל זמנו הקדיש לביסוסה ולהתפתחותה.
בימי משפט רצח ארלוזורוב (1933-1934) היה מהיחידים של תנועת העבודה שהתנגד להאשמה ולמלחמת אחים, יסד ירחון מיוחד "נתיב" וניהל בו מלחמה נגד הכיוון שניתן למשפט זה ובשורת מאמרים הביע את השקפותיו בנסיון זה. לרגל מחלתו נפסק הירחון הזה אחרי הופעת 3 חוברות. גם בשעת מחלתו לא פסק לעבוד ומלהשתתף בחיים הציבוריים ובעתונות. מחלתו התגברה בשנת 1937 אך לא נכנע לה, בשנות חייו האחרונות עסק בחיבור מלון גדול לשמות נרדפים שנשאר בכתב יד.
בכ"ח אלול תש"ב נפטר בבית החולים בעפולה ונקבר בבית החולים בנהלל.
צאצאיו: נחמה, מנוחה (שתיהן התנדבו לא. ט. ס. בימי המלחמה העולמית השניה) וראובן (נהלל).
אפרים אליעזר זק"ש
בנו של בן-ציון, מצאצאי הגאון מוילנא מצד אמו. - נולד י"ח ניסן תרי"ח (1858) בעיירה יעלוק, פלך קובנה.
נתחנך ב"חדר" ובישיבות בוילנה ועוד והיה ידוע בשם "העלוי מיעלוק". היה חריף ובקי בשני השס"ים (הבבלי והירושלמי) וידע את רוב התנ"ך בעל פה. נוסף לזה ידע על בורין: רוסית, גרמנית, אנגלית וצרפתית.
בצעירותו היגר לארצות הברית ורכש לו רכוש והיה בעל בית מסחר סיטונאי למכולת בשיקגו במשך הרבה שנים. היה פעיל גם בעבודה ציונית וחבר הועד של "שוחרי שפת עבר" במשך כמה שנים.
בשנת תרס"ח עלה ארצה יחד עם אשתו ובתו היחידה, והתישב ברחובות. רכש פרדס והתמסר לפרדסנות.
עד מהרה רכש לו במושבה את אהדת הצבור ונבחר למועצה המקומית בנשיאה. כן נבחר לנשיא הכבוד של קופת מלוה וחסכון וגם של קופת מלוה וחסכון של התימנים במושבה. במשך שנות נשיאותו במועצה התקין את המשכת הספקת המים במושבה ויסד את הדואר.
התמסר במיוחד לעניני התימנים וצרכיהם, ועד יומו האחרון טרח בישובה ותקנתה של עדת התימנים, והם