לארץ-ישראל, ובמשך כ-50 שנות פעולה עלה בידו להוציא מארצות הצאר הרוסי ולהציל מהתנוונות ומכליון רבבות יהודים.
הדבר התחיל בזה, שהמהגרים היוצאים לדרך בלי תעודות-מסע ועוברים את הגבול בגניבה בעזרת "מבריחיאדם" בעלי נאמנות מפוקפקת, היו משלישים את שכר ההברחה בידי רבנים, דיינים וסתם יהודים נאמנים, בתנאי שהללו לא ימסרו את השכר למבריחים אלא לאחר שיביאו אישור בכתב מאת המוברחים, שהגיעו בשלום לשטח גרמניה או אוסטריה (גליציה), - וגם אצל יהל"ן (ראשי התיבות של שמו ושם משפחתו) היו משלישים כספים כאלה. תוך כדי כך התקרב אל הפעולה בכללה והקים רשת של סוכנים ועוזרים לאסוף מועמדים להגירה ורשת של "מורי דרך" ליד הגבולות, שיעבירו את המהגרים, וכל נקודת-מעבר היה מסייר בעצמו ומנסה בה בעצמו את התנאים המשטרתיים והטופוגרפיים של גניבת הגבול ויצירת קשרים - במקום שאפשר - עם הממונים על שמירת הגבול, שיעלימו עין מהיוצאים היהודים שישלח ואפילו שיעזרו להם בפועל.
אחד הגבולות הטובים ביותר היה ליד קוטנא. שם היה משמר הגבול הרוסי פותח בעצמו את המעבר בפני המוני המהגרים עם נשיהם וטפם וצרורותיהם, והיו עוברים את הגבול לאור היום, כאילו בהיתר. וכך היה בקו רכבת-הגבול שבין מלאווה שבפולין הרוסית לבין איילאו הפרוסית, בה היו שוטרי-הגבול הרוסיים מסתפקים ב"תעודות-מסע" מדומות, פיסות נייר, שלפי סימן מוסכם העידו על בעליהן, שהם באים מטעם יהל"ן, ששילם להם בעד העברת הנוסעים הרבה יותר מששילם להם הצאר בעד עצירתם. התשלומים מאת המהגרים היו בדרך כלל לא גדולים, כ-15 רובל בממוצע - הכל לפי תנאי תחנת המעבר. הוא היה שולח פתקא בעברית בידי הנבון או הקשיש שבחבורת המהגרים אל סוכנו שבתחנת המעבר, ובה כתוב בקיצור, למשל: "לקבל 10 פודין סובין עצהיו"ט. - יהל"ן" (פירוש הדבר : להעביר עשר נפשות בלי פגע בגופם ובממונם). אך לפעמים היה מקבל טלגרמה קצרה מסוכנו, שהמשלוח "נרטב", ואז היה ממהר לנסוע לתחנת הגבול ומוציא אף פי-כמה מהסכומים שהמהגרים שילמו לו, נותן לשוטרים ולממונים ומשחרר את הנעצרים, - כי בעניני פדיון שבויים לא ידע חשבונות של רווח והפסד וכל סכום לא היה גדול בעיניו כדי לשחרר יהודים ממאסר, ואחר-כך היה מסדר מיד עם הממונים הממשלתיים, שלא ימנעו את המהגרים מלעבור את הגבול למחוז חפצם.
ביחוד הגיע עסק הצלת היהודים מרוסיה לממדים נרחבים בשנות 1904-07, כאשר בעקב מלחמת רוסיהיאפאן והמהפכה והפרעות והרדיפות רבו היהודים המוכרחים לבקש להם מפלט מחוץ לרוסיה. אז נתמנה יהל"ן לסוכנה של חברת האניות הפינית "פינסקה לויד" לכל רוסיה. האניות של חברה זו, ובכל אחת מקום ל-500 נוסעים, היו מפליגות פעמים בשבוע מהלסינגפורס (הלסינקי) דרך האנגו לחופי אנגליה, ומשם נסעו המהגרים באניות אנגליות לניו-יורק או לקנדה. המהגרים היהודים חסרי התעודות, שנסעו מכל המקומות שברוסיה לנמל-היציאה הפיני האנגו, היו מוכרחים לעבור דרך פטרבורג, ובפטרבורג עצמה היה עליהם לעבור מבית הנתיבות האלקסנדרוני אל בית-הנתיבות הפיני ובו בזמן שהמשטרה הצארית הקפידה מאד על שמירת ההוראות הממשלתיות, שלפיהן אין להרשות כניסת יהודי לעירהבירה פטרבורג אלא על סמך כמה וכמה תעודות ורשיונות, שניתנו ליהודי רק בתנאים יוצאים מהכלל, - הצליח יהל"ן לסדר עם הג'נדרמים והמפקחים בתחנות הרכבת, שלא יעכבו את מאות המהגרים היהודים בעברם דרך העיר לפינלנד, אלא אדרבא, שיעזרו להם בכל האפשר. וכך הצליח בארבע השנים ההן להוציא למרחב רבבות יהודים בכל שנה בדרך זו. מוכן מאליו, שכל הממונים הממשלתיים הללו קיבלו מיהל"ן משכורת קבועה, שעלתה בהרבה על משכרתם הרשמית מהממשלה.
בגלל זרם ההגירה דרך פינלנד הפסידו חברותהאניות הגרמניות סכומים גדולים, שהיו מרויחים לפנים מדמי-הנסיעה של המהגרים. לכן השתדלו באמצעות סוכניהן להלשין בפני מיניסטריונים של ממשלת הצאר על הגירה בלתי-חוקית דרך פינלנד. פעם, כשנשלחה פקודה מפטרבורג אל הנציב לבדוק את נוסעי האניה המפליגה מהאנגו, קיבלו מנהלי ההגירה הודעה בעוד מועד, והללו העבירו את המהגרים מהאניה לספינותמפרש, שיצאו לשוט ל"מסע-טיול קצר" לאורך נתיב האניה, וכשבאו הפקידים והבלשים בפקודת הנציב לבדוק את נוסעי האניה לא מצאו בה שום מהגר בלתי-חוקי, ואחרי שהאניה הורשתה להפליג אספה בדרך את הנוסעים מספינות-המפרש, ומאז לא שמו עוד לב בממשלה המרכזית לזרם הדילטוריות על הגירה בלתי-חוקית, ש"כאילו" מתנהלת דרך האנגו... (עוד קודם לכן נמסרו הלשנות על יהל"ן מצד סוכני-הגירה מתחרים והמשטרה היתה מרבה להטרידו בחיפושים בביתו, בחקירות ובבדיקה קפדנית על כל פיסת נייר שנמצאה אצלו, אך תמיד ידע לצאת מהמיצר).
בראות חברות האניות הגרמניות, שבמלשינות איאפשר לחסום את דרך-ההגירה הפינית (וביחוד משום שבתחנות בקורת-הגבול הגרמניות היו מציקים ליהודים שהס