כשגדלו הבנים עלו ארצה להשתתף בפועל בעבודת התחיה, וכשנשלח הבכור, מרדכי , מטעם יהושע חנקין לבסרביה (כאחד השליחים ששלח אז לכל רחבי רוסיה למטרה זו) לרכוש קונים ומתנחלים באדמת רחובות, הביא אתו בשובו ארצה בתרנ"א את הוריו הקשישים ואת כל נפשות ביתם. בהחלה התישב ר' מרדכי בראשון לציון, אך בגלל לחצו של בלוך, פקיד הבאתן, שהכביד את ידו על האכרים והנהיג חומרות משונות בנוגע לאיכסון עולים חדשים, הוכרח לעזוב את המקום והתישב ב"עמק שושנים" (ואדי-חנין, אחד החלקים הראשונים שמהם הורכבה המושבה נס ציונה), במרתף בבנין היחיד שבחצר ראובן לרר, בחדר שאחד מקירותיו היה משותף לבית ולבריכת המים והיה טחוב תמיד. גם קרבת הבצות של נחל רובין השפיעה לרעד. על הבריאות, והדלות שבישוב מתחיל וחסר עזרה ואמצעים היתד. עשויה ללכלך את הנפש, וביחול אחרי חיי רווחה בכפר שבבסרביה. אך מרוב חיבה לציון התחזק ר' מרלכי, נשא את היסירים בדומיה ובאומץ והתאמץ לבסס את קיומו לפי מיטב ידיעותיו ונסיונו בחקלאות. חלקת אדמה לנטיעת כרם קנה בנו בשבילו עוד לפני בואו ארצה, וכשבא ר' מרדכי הוסיף עוד שטחים על הכרם, וגם על משק הפלחה נתן את דעתו והשפיע על אברהם גרינברג מאודיסה ליפות את כוחו לקנות בשבילו 250 דונם אדמת פלחה לגידול חטים במושבה קוסטינה (באר טוביה). בקניות ובהשקעות להרחבת המשק ופיתוחו השקיע את כל הכסף שהביא אתו מחו"ל וגם בהתקשרויות עם חנקין על קנית קרקעות ב"תקופת טיומקין" הפסיד כסף רב. אך כל הפגעים הללו לא הפילו את רוחו, והוא המשיך באומץ לבנות את חייו בארץ ולהשרות מרוח ביתו הגדול שבגולה על ביתו הדל שב"עמק השושנים". בהתאמצות רבד. הצליח להשיג רשיון מהממשלה הטורקית לבנות בית (דבר שהיה כרוך בקשיים עצומים בגלל היחס העוין של אנשי השלטון כלפי המתישבים היהודים), וליד הפרדס של ראובן לרר בנה בית גדול, משותף לארבע משפחות. גם כאן, כמו בפרפליץ, היה ביתו פתוח לאורחים והעולים החלוצים מבסרביה ופודוליה הלו מקבלים בו אוכל ולינה ועצה טובה ודברי עידוד. כן היד. ביתו מרכז לחיים חברתיים במושבה המתהוה ובמוצאי שבתות היו המתישבים הצעירים והזקנים מתאספים בו ומבלים את הערב בשירה ובנגינה ובריקודים. גם הערבים שיבחוהו בשל מדת הכנסתאורחים שנהג בהם בעין יפה, ובכלל כיבדוהו בשל מדותיו בקבלת כל אדם בסבר פנים יפות.
הוא נשא באומץ את כל הלבטים שהמושבה נתנסתה בהם: המשבר במשק הגפנים, עקירת הכרמים, נטיעת פרדסים תוך חוסר אמצעים וחיי צמצום וצער. אך זכה לראות את המושבה מתפתחת על אף הכל וצאצאיו מתערים ומשתרשים בה. נפטר ביום ט"ז אייר תרע"ד בנס-ציונה.
. מרדכי מדליה
נולד בפופליאן, פלך קובנה, בשנת תרי"ז (1857) לאביו דוד ולאמו ינטה. חונך על ברכי המסורת והדת. אביו הוגלה לסיביר בגלל חטא שחטא בנו בכורו אברהם יצחק ע"י השכרת רפסודה לגול שהבריח פילנים בימי המרד הפולני וכשלוש שנים לאחר שהוגלה באה אליו משפחתו. הבן מרדכי החל לעסוק במסחר וההצלחה האירה לו פנים.
בט"ו באלול תרל"ד נשא לאשה את ליבה בת שרגא שפרן, הרחיב את מסחרו ומשלוחיו הגיעו למרחקים. אולם חיי הגלות היו לו לזרא וכאשר אמו החליטה בתרמ"ט לעלות לארץ, לאחר שבעלה מת בירושלים, יצא ללוותה עד לאודיסה יחד עם בנו יעקב. באודיסה החליט להמשיך בנסיעה ובבואו לארץ לא רצה עוד לעזבה. לפי הוראתו חיסלה אשתו את עסקיו ברוסיה ובחול-המועד סוכות תר"ן הגיעה ארצה עם המשפחה.
הוא קנה שני בתים בנוה צדק שביפו ובית בירושלים, ובעצת יוסף פינברג, ממייסדי ראשון לציון, יסד בית-בד לשמנים וטחנת-קמח בלוד. את משפחתו הביא ללוד בד. היד. ישוב יהודי קטן, ובהתגעגעו לחייט