רעיוני לליכוד הצבורי של העובדים. ל"רבי" היה דומה גם בזה, שחיבב את הריקוד בחבורה ואת הניגון העממי וגם באמרותיו בשיחות פרטיות היה מעודד את צעירי החלוצים הנופלים ברוחם והנוטים ליאוש בשל קשי המצב וצוק העתים. גם הוא עצמו נשא באומץ ובעוזרוח של אמונה ברעיון ובעתיד את קשי העבודה והמצב ואת הפגעים שעברו עליו: מחלות אשתו ובתו מאז בואן ארצה ופטירת אשתו (ט' חשון תר"ע ; נקברה בפתח תקוה), אך גדול היה סבל נפשו בשל הפילוגים והסכסוכים בין מפלגות צבור החלוצים ובשל קוצר ההשגה של רבים לראות את הבדלי ההשקפות ואת המצב הקשה כדברים טפלים לעומת האושר הגדול שבהגשמה בעבודת כפים.
בתרע"ב יצא מעין-גנים לעבוד ולחיות בין חברים גם במקומות אחרים בארץ. עבד בחות מגדל, בסג'רה, בכפר אוריה, בכנרת, בשרונה (ליד יבנאל), בתל-עדשים ובסוף השתקע בדגניה, ובהיותו בגליל במלחמת-העולם הראשונה ניצל מהסבל החמרי הרב שעבר על הפועלים ביהודה ואשר הוא בחולשת גופו אולי לא היה יכול לעמוד בו.
נוסף למאמריו וכתביו גם תרגם חוברות מדעיות פופולריות שיצאו בהוצאת "לעם".
השתתף כציר בקונגרס הציוני הי"א וכן היה ציר מא"י בועידת יסוד ההתאחדות העולמית של הפועל הצעיר וצעירי ציון בפראג, תר"פ. היה ציר אספת הנבחרים הראשונה בתרפ"א.
באותה שנה חלה ונסע להתרפא בצפת ואח"כ נסע לוינה לשם ניתוח, וכשנודע לו שמחלתו היא מחלת הסרטן מיהר לחזור ארצה, לבל ימות בנכר. כשנה סבל יסורים גדולים ונשא אותם בשתיקה. כך עברו עליו ימיו האחרונים בדגניה, וכאן נפטר ונקבר ביום כ"ד שבט תרפ"ב.
בפנקסו השאיר בקשה, שלא יספידוהו תוך שנה למותו.
על שמו נקראו רחובות בתל-אביב ובמקומות אחרים בארץ. בדגניה הוקם לזכרו "בית גורדון", המכיל ספריה, אוסף בעלי-חיים, צמחים ומינרלים לשם חיזוק הקשרים עם הטבע וטיפוח תרבות הכפר והחקלאות. בן הוקמה על שמו וברוח תורתו תנועת הנוער "גורדוניה" בארץ ובתפוצות, כזרם חלוצי בהכשרה וזרם קיבוצי-חקלאי בהגשמה בארץ.
שמואל (סמי) הוכברג
נולד במושבה החקלאית היהודית דומברובני, במחוז סורוקי בבסרביה, בשנת 1869, לאביו ר' מרדכי, מנהל וחוכר אחוזות וסוחר בתבואות, מצאצאי ר' צבי הירש , סופרו של הבעש"ט, ולאמו אסתר רייזה . למד תורה ומדעים מפי מורים פרטיים בבית אביו בכפר (אחד ממוריו למדעים היה המלומד יחיאל גרינפלד, שתרגם את תורת איינשטיין לעברית, מת בא"י ונקבר בבית הקברות הישן בת"א). גמר בי"ס מחוזי בסורוקי ובית-ספר למסחר באודיסה.
בראשית 1889 עלה ארצה ועבד בראשון לציון כפועל ושומר בכרמים. קנה בשביל אביו באמצעות אהרן אייזנברג חלקת אדמה ב"עמק השושנים" (ואדי חנין, אחד החלקים הראשונים שמהם הורכבה המושבה נס-ציונה), וכשעלה אחיו צבי ארצה בסוף אותה שנה עברו שניהם לואדי חנין, התגוררו בחדר-מרתף טחוב בחצרו של ראובן לרר ונטעו כרם בן 30 דונם.
התקרב למשכילים הצעירים שבישוב החדש בערים ובמושבות והשתתף עמהם ברקימת תכניות וחזונות יפים לעתיד וגילה נטיה לעסקנות ולהשפעה על אחרים למען רעיונותיו. כשנקנתה אדמת רחובות בשנת תר"ן יצא בשליחות לבסרביה להשיג קונים לחלקות אדמה במושבה חדשה זו מאת יהושע חנקין, ובשובו ארצה הביא אתו את הוריו ומשפחתם. עבד בהתנדבות יחד עם אחיו צבי כמורה לילדי המושבה והפועלים שהתגוררו בה באהלים ובסוכות ועבדו בכרמי רחובות. התענין בצרכי צבור, נבחר לראש ועד המושבה ויחד עם אהרן אייזנברג שקד על שכלולה והרחבתה. נתמנה למורה לעברית במקוה ישראל ושם השפיע על המנהל נייגו להמליץ בפני חברת יק"א שתסייע לביסוס המושבה נס-ציונה ובתזכיר שכתב בצרפתית אל החברה הצליח להפנות את התענינותה כלפי ארץ-ישראל ולהניעה לביסוס המושבה בהלוואות לזמנים ארוכים. ממקוה ישראל העבירתו חברת כי"ח ("אליאנס") לנהל את ביתהספר שלה בטבריה, שם ביצר עמדת-בכורה לשפה העברית בהוראה בבית- הספר. משם העבירתו החברה לנהל את מוסדות-החינוך שלה בפרס, אך לפני צאתו הוטל עליו להפעיל את ידיעותיו בערבית ואת כשרונו להשפיע ליצירת יחסי שלום, אחרי פעולות האיבה הממושכות, בין אכרי מתולה ובין הדרוזים, אריסי הקרקע לפנים. מפרס העבירתו החברה לאיסטמבול. שם התמסר, יחד עם עבודתו כמנהל מוסדותהחינוך, לפעילות חברתית וספרותית-פובליציסטית. ערך את העתון "המבשר" יחד עם י. קריטשמר יזרעאלי בשנות תר"ע-תרע"א (התקים שנתים). משעלו "הטור