ברת אליהו" על ד' חלקי הטורים; "פה אליהו", דרושים; "שיח יצחק", מוסר ודינים.
צאצאיו : הרב סלימן מנחם, שלום יחזקאל, אב רהם ברוך, יצחק מלכיאל, יעקב, רחל אשת הרב עזרא הכהן. למלאות שמונים שנה לעלותו ארצה חיבר ופרסם את ספר תולדותיו נכדו מנשה בן יעקב מני , ירושלים תרצ"ו.
נתן קייזרמן
נולד באודיסה, רוסיה, ז' טבת תרכ"ד (1863), לאביו יהודה (סוחר). למד בחדרים, בבית-ספר ריאלי, ואח"כ במחלקה לחקלאות של הפוליטכניון בציריך (שוויץ). שם היה חבר באגודה הציונית "ניר" בנשיאותו של הד"ר מזאה (אחד מחבריה היה מהנדס זיידנר , ממקורביו ועוזריו של הרצל) . הוסמך לאגרונום, השתלם שנה בחימיה חקלאית, ואחרי שרותו בצבא הוסיף להשתלם גם בדרזדן שבגרמניה, ובשנת תרנ"א עלה ארצה על מנת לרכוש לו קרקע ולכונן לו אחוזה משוכללת, בה ישתמש בידיעותיו החקלאיות, שלמד אותן לשם שימוש בהן בארץ ישראל. אחרי סיור באזורי ההתישבות החקלאית הקטנה שהיתה אז בארץ ובערים שהיו עוד קטנות ומוזנחות, התקשר עם יהושע חנקין לרכוש ממנו 500 דונם בעמק יזרעאל, שעל גאולתו התקשר אז חנקין עם בעל-הקרקע, סורסוק מבירות. זה היה סמיך לסוף תקופת "העליה הגדולה", הלא "תקופת טיומקין" הקצרה, שבעמדו בראש הועד הפועל של חובבי ציון ביפו תיכן תכניות גדולות להרחבת הישוב ואף הפיח אמונה רבה בראשי הועד האודיסאי וביהודי רוסיה והמריצם לפעולות נרחבות. אולם בגלל הגזירות של הממשלה הטורקית נגד העליה היהודית ומכירת קרקעות ליהודים באה הירידה, הקניה של חנקין בוטלה מחוסר כספים, ואף 500 הדונמים של קייזרמן נשארו בידי סורסוק.
קייזרמן חזר לרוסיה לחסל את עניניו שם. נשא לאשת את מרים בת ר' אברהם דב קרוגליאקוב (מהראשונים לחובבי ציון באודיסה) ועלה עמה ארצה. היתה המורה הראשונה לפסנתר ביפו. בתרנ"ד נתמנה לחבר הועד הפועל של חובבי ציון ביפו, יחד עם הד"ר הלל יפה , ולאגרונום מדריך ומפקח למושבות גדרה, פתח תקוה וחדרה, שחו"צ תמכו בהן. לפי תכניתו ובהשגחתו נטעו מטעם חו"צ את שלש חורשות-האקליפטוס הראשונות בחדרה והשתתף בהשתדלויות שהביאו את חסות הבארון רוטשילד ועזרתו למשמר הירדן ואת הקמת בית-החרושת לקוניאק בגדרה, לבל יצטרכו להוביל משם את הענבים בדרך-לא-דרך לראשון לציון. אח"כ היה במשך שנים אחדות מנהל המושבה בארטוביה שנוסדה על-ידי "חובבי ציון".
בגלל קשיים שונים התפטר, יצא לביקור אצל מרכז חובבי ציון באודיסה, וכשחזר ארצה ניסה להקים משק חלב גדול במוצא ומשלא קיבל את העזרה שהובטחה לו פתח ביפו בית מסחר סיטוני לקמח וסוכנות לחברת-הביטוח הלונדונית "גרשם". כאן השתתף בתרס"א עם יחזקאל דנין וב. רבינוביץ ביסוד גןהילדים העברי הראשון ואח"כ היה בין ראשוני התומכים ביסוד הגימנסיה העברית ("הרצליה") ובניו היו בין 17 תלמידיה הראשונים. משנפתח הבנק הציוני (אפ"ק) ביפו על-ידי ז. ד. ליבונטין נתמנה בו לפרוקוריסט ובמשך הזמן עלה לדרגת מנהל, ותוך כך הרבה לפעול בהשתדלויותיו לטובת יהודים אצל הקונסול הרוסי והשלטונות הטורקים.
כשנוסד סניף בנק אפ"ק בחיפה בראשית תרס"ח נתמנה למנהלו, ועם גידול הישוב בעיר ובסביבה העלה גם את הבנק למוסד כספי גדול ועורק עיקרי של הכלכלה העברית והכללית בהתפתחותה. השתתף ביסוד ועד הקהלת המאוחד של אשכנזים וספרדים והיה נשיאו בשנות 1909/20, התמסר לפעולות ארגון הקהלה ומוסדותיה, וביחוד למפעל השנתי "קמחא דפסחא". ב-1911 השתתף ביסוד לשכת "בני ברית" בחיפה, נבחר לנשיאה הראשון ופעל בה, ואח"כ גם מחוצה לה, למען יסודו והחזקתו של בית היתומים. היה חבר פעיל בועד בנין הטכניון וב"כ נשיא הקורטוריון שלו. ממיסדי בית-הספר הריאלי ויו"ר הועד המפקח שלו עד שנת 1921. ביחוד נשא בעול הקשה של החזקת המוסד בשנות מלחמת-העולם הראשונה, באותן שנים שהבנק היה סגור ומוקפא בעקב היותו "רכוש האויב" (רשום באנגליה), והיה עליו גם לתת עזרת אשראי לאנשים ולעסקנים בישוב ב"פעולת מחתרת" (בניגוד לאיסור השלטון הצבאי).
אחרי המלחמה המשיך בפעולות כלכליות וצבוריות לפיתוח הישוב העברי והעיר חיפה ושכונת הדר הכרמל (היה חבר מועצתה וב-1928 נבחר לנשיא-הכבוד שלה). ב-1920 היה הנשיא הראשון של ועד קרן היסוד