יצחק זקס
מגדולי היצרנים והנדיבים בארצנו; מיסד מפעלהתעשיה הראשון ברמת-גן, הוא בית החרושת ליצור משי.
נולד בשנת תרכ"ח (1868) בעיירה קלם, מחוז רוסיין, פלך קובנה (ליטא), לאביו ר' זאב זקס , סוחר, תלמיד-חכם וירא-שמים.
קבל את ראשית חינוכו בחדר ובישיבה-המכינה בקלם, שהתנהלה לפי שיטת בעלי ה"מוסר" והשפעתה היתה נודעת על תפיסת עולמו ואורח-חייו. בבחרותו השתלם בישיבת סלאבודקה. בן עשרים נשא לאשה את שרה בת ר' ברכיהו , סוחר אמיד בעיירה גורז'ד שליד העיר פולאנגן, התישב בעיר מושב חותנו ופתח לו חנות למסחר באריגים.
אחרי כעשרים שנות מסחר זעיר, כשהתרבו נפשות ביתו והפרנסה לא הספיקה, הוכרח לצאת בדרך ההגירה היהודית מליטא - לדרום אפריקה (בשנת 1907). מתוך נאמנות לשמירת-שבת לא יכול להסתדר ביוהאניסבורג, ולכן פתח לו חנות לסיפוק צרכי העובדים במכרה רחוק מהעיר, חי בדחקות ושלח כסף למחיה למשפחתו וגם צבר צרור כסף לא-גדול. ב-1912 חזר לגורז'ד להתראות עם משפחתו, ואחרי שבועות אחדים יצא עם כל נפשות ביתו (אשתו, 5 בנים ו-3 בנות) לארצות הברית.
בניו-יורק התחיל במסחר זעיר באריגי משי, שקנה במזומנים ובאשראי לזמן קצר מבתי-החרושת שבעיר פטרסון שבמדינת ניו-ג'וירסי. בהיותו נזהר מאד במשאומתן באמונה, בעמידה בדיבורו ובהתחייבויותיו, גדל האמון שנתנו בו מספקי הסחורות והקונים. וכך התפתח בית-מסחרו לפירמה גדולה מכובדת. עם גידול הכנסותיו גדלו הסכומים שהוציא למשלוח תמיכה לקרוביו, לעזרה למוסדות דת וחסד באמריקה ולמוסדות הלאומיים והדתיים בארץ-ישראל.
עם התרחבות עסקי מסחרו קנה תחילה את המחצית של בית-החרושת למשי בפטרסון, ואחרי שאחד מבניו השתלם בידיעת תעשיה זו קנה גם את המחצית השנית, ומאז עסקה הפירמה "יצחק זקס ובניו" בתעשיה ובמסחר המשי. תודות לניהול העסק בזהירות עבר בשלום את המשבר הוול-סטריטי הגדול, שהרס עסקים רבים.
באביב תרצ"א (1931) בא עם אשתו לבקר בארצנו ולראות, במה יוכל להשתתף בבנינה. הוא חזר לאמריקה בהחלטה גמורה לחסל את עסקיו שם, לעלות ארצה עם כל משפחתו ולעסוק גם כאן בתעשית-משי. בשנה שלאחריה בא עם בנו, קנה מגרש גדול ברמת-גן והקים עליו את בית-החרושת למשי. באותו זמן קנה פרדסים בפתח -תקוה ובנס-ציונה בשטח 450 דונם.
בקיץ 1933, כשנגמר הבנין של בית-החרושת, העביר לארצנו חלק ממשפחתו הענפה וחלק מהמכונות והציוד של בית-חרשתו מאמריקה ; התקשר עם בעל מצבעה לאריגים ויסד את בית-החרושת "ארגמן" לצביעת המשי. מאין בארץ פועלים מומחים, הביא פועלים מומחים יהודים מאירופה והם לימדו אחר-כך את הפועלים המקומיים.
העבודה בבית-החרושת למשי וב"ארגמן" התנהלה בקביעות ותנאי השכר והעבודה של הפועלים היו טובים מאד. אך המצב העסקי היה בכל רע, בי קהל הלקוחות בארצנו עוד לא בגר אז עד כדי להבין את החובה והתועלת שבקנית תוצרת הארץ. למזלו עלה בידו לכסות בהכנסה מהפרדסים (שהיתה טובה לפני המלחמה) חלק מההפסדים שבמפעל-התעשיה. תודות למרץ רב שהשקיע בית זקס, יחד עם גורמים אחרים בישוב, נתחנך הקהל בהדרגה לקנות תוצרת הארץ. ומשפרצה המלחמה ב-1939 ונחסמו דרכי יבוא המשי מעבר לים, והביקוש ל"משי זקס" גדל בארצנו ובארצות השכנות, כבר יכלו הכנסות מפעל התעשיה לכסות את ההפסד בפרדסים, שבשנות המלחמה ירדה הכנסתם.
בכל שנות שבתו בארצנו המשיך בדרך נדיבותו האצילה ועזר ביד רחבה למוסדות ולנצרכים. ביחוד חיבב את ענף העזרה הקונסטרוקטיבית בעצה, בהלואה, בשותפות ובכל דרך מועילה שהיא. כן המשיך את אורח-חייו בתורה ובמעשים טובים וזכה לחיבה ולהוקרה כללית.
ביום י"ז בתמוז תש"ד, בשנת ה-76 לחייו, שנתים אחרי התאלמנותו מאשת-נעוריו, נפטר. ארונו הועלה ירושלימה להר הזיתים. צאצאיו: שמואל (סם); אריה (ליאו); יהודה (זאו); צילה אשת חיים מסלנסקי; אסתר אשת הרב רוגוב: דב (בארני); מרדכי (מקס); טילי אשת ד"ר דב סגל.