מרדכי אנשל טננבלאט
נולד בעיירה אוזיראן, מזרח-גליציה, י"ג אדר תרמ"ח (1888), לאביו אברהם הלוי ולאמו צביה אטיל בת ר' אברהם דוד דיין . למד בחדרים ובבית-המדרש שבעירו ובישיבות הונגריה. השתלם בהשכלה כללית בצ'רנוביץ ובוינה.
התמסר מבחרותו לשרות התחיה הלאומית בעבודה ספרותית-עתונאית ובהוראה עברית. היה חבר ועד אגודת המורים העברים בגליציה (יחד עם רפאל סופרמן וצבי שרפשטיין ) ומזכירו, מנהל בתי-ספר עבריים בגליציה (בעת היותה תחת שלטון אוסטרי לפני מלחמתהעולם הראשונה), מחבר ספר-לימוד "לשוננו" (בשות פות עם נפתלי זיגל ) ומורה-בוחן בבית-המדרש למורים עברים בלבוב (מיסודו של שלמה שילר ז"ל).
פרסם מאמרי פובליציסטיקה ובקורת בשבועון "המצפה" הקראקובי, ב"הזמן" הוילנאי, ב"העולם" וב"שחרית" האודיסאי. במלחמת-העולם הראשונה היה חבר הועד המרכזי הציוני ועורר ה"טאגבלאט" הלבובי. קיים קשרים עם אישים ציוניים בארצות הנייטראליות, ובאמצעותם עם המרכז הציוני בלונדון ועם מיניסטריון המודיעין הבריטי בראשות הלורד נורתקליף ועם סוכנות "רויטר"' ועל-ידי מאמריו הראשיים היה הכיוון של עתונו פרו-בריטי, בו בזמן שאוסטריה היתה במצבמלחמה עם בריטניה. סבל בגלל זה רדיפות רבות מצד הצנזורה והשלטונות הצבאיים, ובעקב פרסומי שרות המודיעין הבריטי על שיתוף-הפעולה בין יהודים-ציונים באוסטריה עם מעצמות הברית נשאלו לא פעם שאילתות מסוכנות בפרלמנט האוסטרי על פעולות הבגידה של ה"טאגבלאט" ועורכו ואף נשלחה ועדת-חקירה צבאית להכין פרוטוקול להעמדת העורך למשפט צבאי. אולם הודות להרכב הועדה מקצינים ציונים וקצין פולני אוהד הציונות טושטש הענין, אך הצנזורה על העתון ועורכו הוחמרה מאד, אלא שבמקרים רבים הצליח להבריח לחו"ל, לשרות המודיעין הבריטי, גליונות של העתון מלפני מחיקות הצנזורה.
על מות הגבורה של שרה אהרונסון נודע בעולם היהודי בחודש מאי 1919 ע"י עתון ה"טאגבלאט"הלבובי שהוא היה עורכו. הדבר נודע ע"י העו"ד דניאל אוסטר ששירת במלחמת העולם הראשונה כקציןבצבא האוסטרי ביחידות הטורקיות והאוסטריות המעורבות. בבואו לחופשה ללבוב מסר לועד הציוני המרכזי את כל פרטי הפרשה. הועד חשש לנגוע בחומר זה אולם טננבלט, שהיה עורך ה"טאגבלאט" פרסם אז את כל החומר שהסתנן לעולם הגדול דרך ארצות סקנדינביה ע"י הסוכנויות הטלגרפיות הגדולות. נשא לאשה את חיה בת משה בר לבית מדפיס.
כשנכנס הצבא הפולני ללבוב בסוף המלחמה נאסר בגלל תגובות חריפות בעתון על הפוגרומים ביהודי לבוב, שבהם חגג הצבא הפולני את כיבושו. הועמד למשפט צבאי בנשיאותו של הגנרל רוזוואדובסקי ואחרי ששוחרר נשלח בפקודת הגנרל שיקורסקי למעצר, תחילה בארמון-אצילים ליד נהר ויסלה ואח"כ בקראקוב, למשך שלשה חדשים, יחד עם המנהיגים הציונים ד"ר ליאון רייך , ד"ר מיכאל רינגל וד"ר אלכסנדר הויזמן , ואף בתקופת מעצרו פרסם (בעילום שם) מאמרים ב"היינט" הוורשאי וב"יודישה רונדשאו" הברליני. בהשתדלות מיניסטריון-החוץ הבריטי שוחררו מהמעצר על מנת לצאת לפאריס אל המשלחת הציונית והמשלחות. לטובת יהודי הגולה ליד ועידת השלום. אך הוא נשלח כעסקן ועתונאי לחוית האוקראינית של פטליורה ושלח משם ידיעות לפאריס על הרציחות והפוגרומים. כשנוסדה אז במזרח-גליציה מדינה עצמאית בשם "אוקראינה המערבית", השתתף ביצירת המועצה היהודית הלאומית למדינה זו בסטאניסלאבוב, הוציא שוב את ה"טאגבלאט" ובו הטיף לנייטראליות של היהודים בסכסוך המזוין שבין פולין לאוקראינה.
כשכבשה פולין את "אוקראינה המערבית" עבר לוינה ועבד שם כסופרו האירופי הראשי של "פורברטס" הניו-יורקי ופרסם בו מאמרים רבים בחתימת "ד"ר אטקינסון" וכתב גם ב"מורגן ז'ורנאל" הניו-יורקי.
כשחידשה הסוכנות הטלגרפית היהודית (יט"א) את פעולתה במרכז הלונדוני נתמנה לסופרה הראשי באירופה ועזר ליעקב לאנדאו בהקמת סניפי יט"א באירופה, שהראשון שבהם היה הסניף הוינאי. מאז פרסם באמצעות. יט"א אלפי מאמרים בעתוני העולם בלשונות שונות.
בעת "הפיכת דולפוס" באוסטריה שוב נאסר בגלל תגובה חריפה על הפגיעות ביהודים ובזכויותיהם, אך שוחרר בו ביום הודות להתערבותה הנמרצת של ממשלת ארצות הברית, ועבר ללונדון וניהל במשך שנה אחת את המרכז העולמי של יט"א.
ב-1935 עלה ,ארצה ומאז הוא מנהל כאן את הסוכנות הטלגרפית הארצישראלית (סט"א) הקשורה ביט"א.
צאצאיו: רעננה (משתלמת בפילולוגיה קלאסית) אשת העו"ד אליהו מרידור; עדה (משתלמת בתרבות האיסלאם).