אותנו מכאן. לא. הורינו שפכו כאן את דמם וגם אנחנו לא נזוז מן המקום שנתקדש בדמם. עלינו להשאר ולהלחם עד כלות כוחותינו... גדול הכאב לראות בסבלות אחינו הפועלים שפוטרו מעבודתם אצל הבארון כדי להרחיקם מן הארץ... אבל הנשארים רותקו אל הארץ בכח האידיאל הקדוש שלנו וסובלים כמוהם כמונו. כולנו מאוחדים עתה, בני רחל ובני לאה בני בלהה ובני זלפה, ויחד נלחם נגד המהרסים..." ילדה וגידלה דור מסור לארץ ולאדמתה. השתתפה בפעולות החסד והעזרה של נשי פתח-תקוה, וזכתה לראות בגידולה של המושבה שמסרה את נפשה עליה.
נפטרה בפתח-תקוה, י"ז אדר א' תרצ"ב.
יצחק רוקח (אבי משפחת רוקח)
נולד באומאן, פלך קיוב, אוקראינה, בשנת תקצ"ה (1835), לאביו ר' יוסף, סוחר ותלמיד-חכם, ממקורבי האדמו"ר ר' ישראל מריז'ין שעבר לסאדיגורה שבבוקובינה.
עלה ארצה עם הוריו בשנת ת"ר (לפני העליה נסע אביו לקבל ברכה מרבו בסאדיגורה ושם נפגש עם ר' ישראל ב"ק , ממיסדי כולל ווהלין בירושלים, חלוץ מלאכת הדפוס בארץ, שבא אז לביקור אצל רבו ולסידורים בעניני הכולל) והתישבו בירושלים.
למד בחדרים ובישיבות והגיע לדרגת תלמיד-חכם. לפי הצעת הרבי מסאדיגורה נשא לאשה את מרים בת ר' ישראל ב"ק . ממנה נולדו לו: אלעזר (סופר, עורך עתונים ועסקן לוחם וממריץ את יהודי הגולה למען חיבת ציון), יעקב שלום (רב בטולידו שבארצות הברית), שמעון (העסקן הישובי הנודע, מראשי עדת ישראל ביפו, ממיסדי שכונת נוה צדק, ואבי האחים יוסף, יצחק וישראל רוקח - ראש עירית ת"א), מלכ ה אשת שלמה זלמן כהן . אחרי פטירת אשתו הראשונה נשא לאשה את זלאטה בת ר' שמואל בן הגביר רבי משה פיזיצר . ממנה נולדו לו: חנה אשת שמואל בן העסקן אברהם מויאל (בא-כח חובבי ציון ביפו, שעזר בגאולת הקרקעות ליסוד המושבות גדרה ועקרון ובפעולות ישוביות אחרות) ויוסף (נפטר בשווייץ).
היה מראשי החסידים בירושלים, הדור בלבושו, פקח ואיש מעשה, אחד המעטים בין האשכנזים שידע יפה את השפה הערבית. עסק במסחר ובעיקר בעסקי קבלנות ממשלתיים. חכר מהממשלה הטורקית את מס הדרכים בעד השימוש בעגלות בכביש יפו-ירושלים (ולניהול העסק מצד יפו שלח שמה את שמעון בנו) והחזיק בחכירה זו עד שנתבטל מס זה בסוף תרנ"ב בעקב פתיחת מסילת-הברזל (הראשונה בארץ) בקו יפוירושלים על-ידי חברה צרפתית לפי הזכיון שקיבל מהממשלה הטורקית יוסף ביי נבון . כן חכר מעירית ירושלים את "מס השערים", שהיה נגבה מהתוצרת החקלאית שהביאו הכפריים למכירה בעיר.
עם כל טרדותיו הרבות בעסקים היה קובע עתים לתורה וידו היתה פתוחה למתן צדקה ועזרה לנצרכים. היה מנקיי הדעת שבירושלים, התרחק מכל מחלוקת ולשם כך יסד לו בית-מדרש מיוחד ברחוב חב"ד שבעיר העתיקה. היה גם בעל תפילה ובעל תוקע ידוע לשבח.
נפטר בירושלים, א' חשון תרנ"ג.
דוד דוב ארבר
בן ר' מנחם מנדיל הלוי, שו"ב דמתא. נולד בפרקופ (קרים) ט' כסלו תרכ"ב (1861). קבל חנוך דתי. היה סוכן וסוחר קמח ואח"כ בעל טחנות קמח ברוסיה. נבחר לנשיא טחנות הקמח במחוז דרום רוסיה והיה גר בפטרבורג, משפחתו היתה גרה באלכסנדרובסק, פלך יקטרינוסלב - דרום רוסיה.
היה חובב ציון מובהק ועשה למען א"י, חובב תורה ומוקיריה וקבע עתים ללמודה.
בשנת תרס"ז עלה ארצה עם אשתו לאה (בת האכר אברהם זלמן איכילוב מפתח-תקוה) ושמונה ילדים. הביא אתו כמות גדולה של קמח ופתח מחסן ברחוב בוסטרוס ביפו.
כשהחלו להכין תכניות להקמת השכונה "אחוזת בית" (תל-אביב) החליט לעזוב את המסחר והקים בית חרושת לתעשית לבנים ממלט בעבודה עברית טהורה. אז היו ביפו בעלי המקצוע לבנין על פי רוב ערבים ובנו באבני דבש. ע"י הכנת הלבנים ממלט החלו פועלים עברים להכנס למקצוע הבנין וכך הקל על מאות פועלים לרכוש מקצוע חדש ולהקים את העיר העברית. במרוצת הזמן התפתח הענף ובניו אחריו קיבלו את הסוכנות "ויאניני" לצנורות ביוב והשקאה. במשך הזמן נכנס ביתו שגאל מידי ערבי לתחום נוה-צדק ולבסוף נכלל בתחום תל-אביב. סייע לבנין בית הכנסת הגדול. השתתף עם י. פולני ביסוד הלואה וחסכון.
היה איש תמים וישר, נשא ונתן באמונה ולאחיו המציא עבודה ותמך בעובדים. בקרבת בית החרושת נבנו בזמנו שכונות תימנים, מהם מעובדי בית החרושת.
נפטר בתל-אביב, כ"ו ניסן תרפ"ד.
צאצאיו: אפרים; מאיר; אברהם; רחל (ז"ל) אשת פ. פלוטל ; בת-שבע אשת מ. טוקוצירוב (קרית חיים); מנחם (העסקן הצהר"י): יהודה; גיסה אשת שמעון אוסטרוביץ: אלעזר .