שמחה בונם נובובולסקי
נולד בביאליסטוק, רוסיה הלבנה, בשנת תרי"ג (1853), לאביו חיים אריה . קיבל חינוך תורני, עסק במסחר והיה פעיל בחברת חובבי ציון בעירו.
נשא לאשה את לאה בת אליהו זאב אוסנהולץ , מווהלין.
בשנת תר"ן עלה ארצה, התישב ביפו והיה ממיסדי והישוב היהודי בשכונת נוה שלום. כן היה מראשוני מהסוחרים היהודים בענף האריגים ביפו ונודע כסוחר ישר ונאמן בדיבורו.
השתתף בעסקנות צבורית מקומית בנאמנות, היה מנהל וגזבר התלמוד-תורה "שערי תורה", השתתף ביסוד השכונה "בית וגן" (היא בת-ים) ומרכז מסחרי בתל-אביב. היה חבר ועד הקהלת ביפו וגבאי בבית החולים "שער ציון" ביפו.
נפטר בתל-אביב, ד' תשרי תרפ"ז, והובא לקבורה בירושלים.
צאצאיו: מאיר זאב; דוד ; פיגה אשת נפתלי הרץ רובינשטין (ארצות הברית).
לוי אריה אריאלי (אורלוף)
נולד בשישאק, מחוז מירגורוד, פלך פולטאבה, אוקראינה, י' תשרי (יום כיפור) תרמ"ז (1886), לאביו קלמן אורלוף (סוחר תבואות וחובר אחוזות, תלמיד חכם וציוני מובהק, עלה לא"י עם שארית משפחתו בשנת 1922) ולאמו חנה בת יצחק סמילנסקי. קיבל חינוך מסורתי עד גיל 13 שנה ואח"כ עבר למירגורוד להשתלם בכוחות עצמו, רכש לו השכלה כללית וידיעה בשפות רוסית וצרפתית ועסק בהוראה במושבות החקלאיות היהודיות בפלך חרסון.
הצטרף לתנועת העבודה הציונית והשתתף בהגנה העצמית היהודית מטעם המפלגות הפרולטריות הציוניות וכוחות הצבור היהודי ונפצע. בן 21 נלקח לצבא ונשלח לשרות בעיר טולה. בגלל קשריו עם תנועת המהפכה נאסר והועמד למשפט צבאי. בעזרת חבריו המהפכנים ברח מבית-הסוהר הצבאי ומרוסיה ועלה ארצה בתשרי תרס"ט, עבד בשמירה בכרמי רחובות וכפר סבא.
נשא לאשת בתרע"א את בלה ואגר מירושלים.
עבד בהוראה בבית-הספר לבנים של כי"ח ובביה"ס לספרדים (יחד עם י. בורלא ). היה לו כשרון מיוחד לנגינה ולארגון הצגות-תיאטרון ופעל בכך במדת האפשרות בישוב הצעיר.
בעידודו של י. ח. ברנר התחיל לפרסם סיפורים ונובלות ב"הפועל הצעיר" (שברירי קולות, מעבר לגיא, לאור הוונוס, בליל כל נדרי, מתים מחלד ועוד), ב"אחדות" (אגדת המות, שהופיע אח"כ בחוברת מיוחדת בהוצאת י. ח. ברנר), בקובץ "בינתים" (הנער בוניא), ב"השלוח" (אמיגרנטים, המחזה "אללה כרים", שהופיע בחוברת מיוחדת בהוצאת "קדימה" בניויורק והוצג על-ידי קבוצת "הבימה" האמריקאית), ב"האדמה" (ישימון).
כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה קיבל עליו את הנתינות הטורקית לבל יגורש מהארץ. גויס לצבא הטורקי והשתתף בתזמורת הצבאית בהנהלת קובלסקי בירושלים, באר-שבע ודמשק. אחרי המלחמה היה מורה בביה"ס בטבריה (בהנהלתו של אשר ארליך ) ובביה"ס לבנים בירושלים.
מסיבות משפחתיות יצא בתרפ"ג לארצות הברית והיה מורה בסנט לואיס ובערים אחרות ובסוף נתמנה למורה לספרות בבית-המדרש למורים שליד ישיבת ר' יצחק אלחנן ובבית-המדרש למורות עבריות בניויורק.
המשיך בעבודה ספרותית בכל האכסניות העבריות באמריקה: "התורן", "הדואר", ספר השנה ליהודי אמריקה, "ניר", "שבילי החנוך", "דורנו" ועוד.
סמוך למותו ריכז את סיפוריו ומחזותיו המפוזרים והכשירם לדפוס.
נפטר בניו-יורק, ט' שבט תש"ג.