קסים, הצטיין בכח גופני ובאומץ לב, ובעת התמרדות הערבים תושבי ירושלים נגד שלטון אברהים פחה היה בין המגינים על רחוב היהודים ואח"כ נתקבל לראיון אצל אברהים פחה בתקצ"ה. היה מבני לויתו ומדריכו של סיר מטה מונטיפיורי בביקוריו הראשונים בארץ, ואח"כ החכיר לו השר את טחנת-הרוח, שהקים על הגבעה ממעל לשכונת "ימין משה", עד סוף ימיו.
היה ממונה על כולל רייסין, ממונה על עבודת בנין בית-הכנסת הגדול שבחצר חורבת רבי יהודה החסיד מתחילתו ועד סופו ורשם את כל ההוצאות בספר. השתתף ביסוד הת"ת "עץ חיים" ובית-החולים "ביקור חולים". כן השתתף בפעולות הרבות והקשות למען עצמאותה של העדה האשכנזית ושחרורה מהאפוטרופסות של העדה הספרדית, ולשם כך היה צורך להשיג פסק-דין דתי מושלמי ואישור בדבר-מלכות, כי גם היהודים האשכנזים הם בני אברהם ויצחק ויעקב, ותודות להצלחת הפעולות נוסדה שחיטה אשכנזית עצמאית והספקת בשר בהתחשב בצרכי היהודים בני אירופה, וכן הושגה עצמאות האשכנזים בקבורה, ובית-העלמין האשכנזי שנרכש בשנת תרט"ז נרשם על שמו. הוא היה ממיסדי חברה קדישא, וגבאה כל ימיו. כן שקד גם לטובת החיים ושמירת בריאותם. יסד את בית-המרקחת הראשון לאשכנזים בירושלים, בו שימש בימי המגפות קרובו ד"ר זלמן לוריא (ממשפחת הנדיב והעסקן ר' שמריהו לוריא ממוהילוב), ותודות לפעולתו נצלו נפשות רבות ממות. לשם הבטחת שרות מקצועי באספקת רפואות ליהודי ירושלים שלח את אחיו הצעיר ר' יהושע (אביהם של ר' אברהם וואלפינזאהן מת"א ומרדכי וואלפינזאהן ממועצת פתחתקוה) ללמוד רוקחות בבירות, ואח"כ השתלם בביתהמרקחת שלו גם בן מחותנו ר' אריה ליב רלב"ג (שנקרא ר' "לייגע אפטייקר") ולימד אומנות זו לבנו ר' גבריאל גבריאלוביץ ולאחיו-חתנו. ר' חיים גברי אלוביץ , שעבר אח"כ לחיפה.
שתי טחנות היו לו בירושלים, ופעמים רבות היה נוסע לעבר הירדן לקנות תבואות. גם אתרוגים היה קונה משם ושלח אותם למכירה ליהודי רוסיה והונגריה. השתתף במאמצים לקנית אדמה ליסוד "פתח תקוה" בשפלת יריחו, ומשסוכלה הקניה שם השתתף בגאולת אדמת הכפר יהודיה ליד פתח-תקוה.
עשר פעמים יצא בשליחות הכולל לארצות רחוקות : לבגדאד, הודו, מצרים, מארוקו, רוסיה, פולין, טורקיה, אוסטריה, הונגריה, ברלין, אמסטרדם, לונדון. בעת ביקורו בוינה נתקבל לראיון אצל הקיסר פרנץ יוסף הראשון וביקש ממנו שישלח קונסול אוסטרי לירושלים כדי להגן על היהודים. (זמן מועט אחרכך אכן נפתחה קונסוליה אוסטרית בירושלים).
הודות לידיעתו הרבה בעברית ובארמית עזר בעבודת הגהה ושכלול דפוסו של ר' ישראל בק והגיה בו עשרות ספרים. ביניהם : "חמדה גנוזה" (תשובות רב שרירא גאון), "חוקי חיים" (של הרב אברהםחיים גאגין , ה"ראשון לציון" הרשמי הראשון בירושלים), "באור שדה" של ר' מאיר דנין , ועוד.
נפטר בירושלים, ל' ניסן תרמ"א, ונקבר בביתהעלמין האשכנזי שעזר ברכישתו.
אפרים טויבנהויז
נולד בצפת, כ"ה אייר תרס"ח (25.5.1908), לאביו ר' מאיר (ממשפחת רבנים ואדמו"רים מגליציה, שגם ר' מאיר מפרימישלאן נמנה עליה), סופר, חלוץ העבודה והתרבות החדשה ועסקן במפעלי חסד בצפת, ולאמו בת-שבע בת הרב אברהם שלמה גולדנבלום, מצאצאי המגיד הגדול ממזריץ', חבר בית-הדין הרבני בצפת.
למד בחדר ובתלמוד-תורה בצפת ואביו הוסיף לו משל עצמו הארות והסברות בתנ"ך, שפעלו עליו בכח חינוכי רב. בהיותו בן-הזקונים של המשפחה עמדו לפניו בילדותו דוגמאות של שלשה אחים שהגיעו לגדולות במדע בארצות רחוקות (פרופ' יעקב יוסף בתורת הצמחים ומחלותיהם באמריקה, פרופ' משה ברוך בגידול עופות ומניעת מחלותיהם, גם הוא באמריקה, וד"ר יאיר חיים בגיאולוגיה, בפליאונטולוגיהובמינרלוגיה בגרמניה ובאנגליה) וגם היא שאף להוסיף על פאר המשפחה והתמסר ללימודיו בשקידה.
בעודנו נער עבר עם הוריו לחיפה. שם למד בביה"ס הריאלי ובביה"ס של כי"ח והצטיין בלימודיו. נתגלה בו כשרון לכתיבה ספרותית ולציור אמנותי, אך בגלל צוק העתים נרתם בנעוריו לעול הפרנסה לעזור יחד עם אחיו אהרן לאביו במסחרו, ומאז נשאר סוחר בענף הסריגה, שאביו היה הראשון שהתחיל לעסוק בו בממדי תעשיה ביתית עוד לפני שנים רבות בצפת.
בחיפה נשא את לאה בת ר' יחזקאל רוזנברג,