להשגת חטה והיה ב"ועד הקמח" לשבירת הרעב ולשם כך הרבה לנסוע לכפרי הערבים (שבשנות חייו בארץ הספיק ללמוד את לשונם ומנהגיהם וידע להתחבב עליהם) וסיכן את עצמו פעמים רבות ובלבד שלא ישוב ריקם אל בני-עמו הרעבים.
אחרי המלחמה, כשגברה תנועת הבנין בארץ חזר לעסקו הישן שהתמחה בו בגולה ויסד בית-מסחר לברזל וחמרי-בנין, הוא העסק הותיק והידוע בשם "ז. וילנצ'יק ובניו", המתנהל כיום, לעת זקנתו, על-ידי ארבעה בניו.
עם גידול תנועת המסחר בתל-אביב, כשהיה מורגש מחסור בבתי-עסק מתאימים בעיר, היה בין היוזמים והפעילים להקמת "הבית הלבן" ברחוב אלנבי, קרן רחוב החשמל, שנעשה מרכז חשוב למשרדים ולבתימסחר.
עוזר ביד נדיבה למוסדות חסד ולמוסדות תורה ודת. ממיסדי בית הכנסת הגדול בת"א. השתתף ביסוד "ישיבת אגודת תורה" בת"א יחד עם הרב אהרנסון. צאצאיו: דב; יוסף; אברהם; אבשלום; חיה (ז"ל) אשת אריה אפשטיין; צפורה אשת ישראל מלר ; שרה אשת זאב גוטרמן.
אהרן איתין
נולד בבריאנסק, פלך אוריול, רוסיה, בראש-השנה תרכ"ה (1864), לאביו סעדיה , שהיה בנעוריו מ"החטופים" לצבא הצארי ואחרי 12 שנות שרות שוחרר וקיבל את הזכות לדור ברוסיה הפנימית, מחוץ ל"תחום המושב".
קיבל חינוך יהודי וכללי. נשא לאשת את רבקה בת נחום גרבוז מקורסק. היה בעל בית-דפוס בבריאנסק, עסקן פעיל בעניני הצבור היהודי שבעיר וביחוד כמורשה של חובבי ציון.
בתרס"ו עלה ארצה עם משפחתו וחידש את מלאכת הדפוס העברי ביפו. (בית-הדפוס העברי הראשון ביפו נוסד בתרמ"ח על-ידי אברהם חיים זילברמן בעזרת מרדכי אדלמן מטעם החברה "למען ציון" של יהודי גרמניה, שהשתדלה לבסס ישוב של אנשי מלאכה יהודים בערי הארץ, אך מחמת מלשינותו של מתחרה נוצרי, אלונזה סיק, נסגר בית-הדפוס בפקודת השלטון הטורקי). בשנת 1907 חידש אהרן איתין את ביתהדפוס ופיתחו עד שהיה במשך כמה שנים הגדול בדפוסי ארצנו (נקרא אח"כ "דפוס איתין ושושני" וכיום "דפוס שושני בע"מ").
בתרס"ח השתתף עם דוד טריטש, עקיבא אריה וייס, צבי פוגלסון ומוירמן בייסוד בית חרושת לאמנות עץ בשם "בית אמנות", בבתי פיינגולד ביפו, והמפעל התקיים שנתים.
מכוניה הראשונים של תל-אביב, מתומכיה הראשונים של הגימנסיה הרצליה וחבר הועד המפקח שלה, ממיסדי בית-הכנסת הגדול בת"א ומגבאיו. היה מסור לחיבת ציון ולציונות המדינית ותרם להן ביד רחבה וברצון שבלב, לא כנותן לטובת הזולת אלא כמוציא כספים לספק מאויי עצמו.
נפטר בתל-אביב ונקבר בבית-העלמין הישן, י' סיון תר"ץ.
צאצאיו: פניה (היתה בשעתה פעילה בקבוצת חובבי הבמה העברית ביפו, בהנהגתו של מנחם גנסין) אשת נחום פפר (ז"ל, מראשוני המהנדסים בארץ, שהגדיל לעשות בעיקר למען גאולת הארץ), סעדיה (מהנדס ראשי בחברת החשמל), דבשה, מרים אשת דוד לוין, נחום .
ד"ר אברהם אבושדיד
נולד בירושלים, בשנת תרל"ה (1875), לאביו רח מים שלמה (בן אברהם , מראשוני העולים ה"מערביים" -מארצות צפון-אפריקה - ממנהיגי עדת המערביים, שהניח את היסוד לבתי ההקדש שלה ליד שער יפו). למד בבית-הספר של "כל ישראל חברים", בביתהספר התיכוני של הגרמנים, ואח"כ למד רפואה באוניברסיטה באיסטמבול והיה מראשוני ילידי הארץ שהוסמכו בתואר דוקטור לרפואה.
חזר ירושלימה ונתקבל לרופא בבית-החולים "משגב לדך"' וזמן מה היה רופא גם בבית-החולים הגרמני. בתרס"ט נתמנה לרופא קבוע מטעם חברת "למען ציון". בתרע"ג השתתף ביסוד "אגודת הרופאים מדברי עברית" (ארמ"ע), שנטלה על עצמה להכשיר את הלשון העברית לשימוש מקצועי ברפואה, ונבחר לגזברה (היו"ר היה ד"ר אריה מזיא והמזכיר ד"ר א. ל. שמעוני-מקלר ).
נשא לאשה את רחל לבית בנימין מארם צובא. בראשית מלחמת-העולם הראשונה הוברח לצאת מהארץ בגלל אזרחותו הצרפתית, ירד מצרימה ופעל שם במסירות בשרות הריפוי ושמירת הבריאות של גולי ארצנו.
אחרי המלחמה חזר ארצה והתישב ביפו כרופא פרטי. היה רופא-בית אצל כמה מנכבדי הערבים, ובקשריו אלה עשה רבות להשכנת שלום בין הערבים והיהודים ולמניעת התנקשויות ופגיעות ביהודים. עסק