משה מרקוס
נולד בעיר באקאו, רומניה, בשנת תרל"ה (1.1.1875) לאביו ר' נחמן , חסיד ותלמיד-חכם בנגלה ובנסתר, סוחר אמיד ועסקן במצוות, ולאמו רבקה . למד בחדר ובישיבה והחל לעבוד ליד אביו והספיק לחסוך לו סכום כסף.
כשהחליט אביו, חובב-ציון פעיל ומסור, להכין את עתידו בארץ-ישראל, שלח אותו ארצה בהיותו בן 17, יחד עם ר' זלמן בנדל (מראשוני ראש-פנה), כדי שיתמחה שם בעבודת האדמה ויכין נחלה בשביל המש פחה במושבה של עולי רומניה. כשהגיע ארצה בחודש אב תרנ"ב ואמר לנסוע מיפו לראש-פנה היתה הדרך חסומה בגלל ההסגר מחמת מגפת חולירע שפרצה בטבריה ובסביבתה. לעצת ר' חיים בקר , שבהשתדלותו הרשו להם פקידי הנמל להכנס לארץ, נסע לפתחתקוה וקנה בה מיד חלקת אדמה והתחיל בחרישה ובנטיעה, וכן קנה לו מגרש לבנין מכספי חסכונו הפרטי. בעצתו ובהדרכתו של ר' שמואל מיליס , ידידו של אביו, מראשוני חובבי ציון ברומניה וחלוץ נטיעת האתרוגים בפתח-תקוה, נטע על אדמתו עצי-פרי שונים, זרע תבואות, נטע כרם גפנים וכרם שקדים (בין הראשונים בענף זה, וכרמו היה למופת לרבים בכל הסביבה וכורמים ופרדסנים היו באים לקבל ממנו הרכבות לעציהם), נטע עצי תות להזנת תולעי-משי, שיחי ג'יראניום (שפרחיהם משמשים לתעשית-בושם), פרדסים, וכו'. נשא לאשה את מרים בת ר' שמואל מיליס הנ"ל והיא היתה לו עזר כנגדו בניהול המשק, בחינוך הילדים לדבקות בארץ-ישראל ובאדמתה ובמעשי צדקה וחסד.
כשעלה אביו עם בני-ביתו בתרנ"ח הדריך אותם ועזר להם בניהול המשק ובהסתגלות לחיי הארץ. כן חינך והדריך את בניו ופועלים עברים רבים, למן העליה השניה ועד הזמן האחרון - ביניהם כמה מהתופסים כיום עמדות-מפתח בהנהגת מוסדות הסוכנות והסתדרות העובדים - בכל ענפי החקלאות, שיהיו מועילים לעצמם ולהחיאת הארץ. עזר לעולים רבים להכנס אל הארץ - על-ידי מתן ערבויות בעדם ורכישת סרטיפיקטים -; עזר לעולים חדשים בעצה ובהדרכה להתנחלותם ולהשתרשותם כחקלאים בארץ. עזר ליסוד גבעת השלשה ונקודות חדשות אחרות בסביבת פתח-תקוה. הוא הצליח להתגבר על קשיים שבחוק-הקרקע הטורקי ולרכוש על שמו את האדמה, שעליה הוקמה המצבה לזכר הגבורים (בגלל היותה "ואקף" לא נכללה ב"קושאן" המקורי ויורשו של המוכר רצה לתבעה לעצמו בדין, אך נאות להעבירה על שם מרקוס, תמורת תשלום הוגן, ואחרי שנטע עליה חורשת אקליפטוס העביר אותה בחנם על שם ועד המושבה).
הקדיש מזמנו גם לעסקנות בצרכי צבור. השתתף ביסוד מושב זקנים בפתח-תקוה ומשמש כחבר בהנהלתו מיום הוסדו. השתתף בין הראשונים ביסוד חברת "פרדס". משמש כגבאי בבית-הכנסת הגדול "בית יעקב" בפתוח-תקוה ועוזר למוסדות צבוריים שונים.
צאצאיו: ישראל ; בתיה אשת נתן בריל (ז"ל); ברוך (מנהל בדקלים בנק תל-אביב); זאב; יוסף; דוד, אהרן ; יעקב ; חנה .
אברהם אלדמע (איזנשטיין)
בן שמואל. - נולד בברדיצ'ב ב-22 לפברואר 1884.
קבל חנוך מסורתי וכללי בחדר ובבית ספר עממי, ואחר כך למד והשתלם בבית ספר גבוה לאמנות הציור והשרטוט באודיסה. נמשך לתנועה המהפכנית וכחבר המפלגה ס.ד. השתתף באופן פעיל במהפכת 1905 ברוסיה. בהשפעת הסופר יעקב רבינוביץ וחנה מייזל עבר לציונות, ובהשפעתו של דוב בורוכוב הצטרף ל"פועלי ציון". כשהתארגנה ההגנה העצמית באודיסה, בשעת פרעות אוקטובר 1905, היה בין המארגנים הראשונים של ההגנה.
באוקטובר 1906 עלה לארץ ישראל. עבד בימים הראשונים בצבעות ב"קבר רחל", כצלם נודד בשביל בית החרושת למסגרות של דוד טריטש, עבר ברגל